פרשת שמות

 

1. "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם"

כאשר אדם עולה בעבודתו למדרגה רוחנית נאותה, אזי האורות הממלאים את נשמתו באהבת ויראת ה', בסוד: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד", וההשראה החופפת על כתרו – כולם מאירים לו ברצון, בסוד: "ותמלא הארץ אותם", לרצות לתקן עולם במלכות שד-י.

2. "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף"

לאורך חיי האדם מתעוררים בקרבו השכם וערב רצונות, וזה שאומר: "ויקם מלך חדש".

רצונות אלו קדושים בשורשם, אמנם בתחילה מתראים על ידי כלי האנוכיות והתאווה, וזה שאומר: "על מצרים".

את הרצונות הללו עלינו לקדש לשם שמיים בסוד 'ידע את יוסף', אמנם מי שלא עושה זאת, אזי מפיל בכך את עצמו להשתעבד בתוך מציאות מלאת דינים ומייצרים וללא גילוי אור והשגחה אלקית, בסוד שעבוד מצריים.

3. "הבה נתחכמה לו…וישימו עליו שרי מיסים…"

ומהו התחכום? יצר הרע מספק לאדם את כל התענוגים שרוצה בקלות וללא יגיעה, אמנם כל תענוג כזה מביא עמו במוקדם או מאוחר ייסורים, וזה שאומר: "וישימו עליו שרי מיסים" – היינו יש תשלום לתענוגות בסוד "דרך ארץ או דרך תורה".

מי שאינו מוכן להשקיע ביגיעה האמיתית בתורה ומצוות על מנת לקבל את אורותיו מתוכו פנימה, וכל עיסוקו לקבל תענוגות זמינים מן החוץ, אזי יצטרך לבנות בזיעת אפו הרבה פירמידות אז שתעלה בלבו מסקנה, בסוד התגלות משה רבנו, כי עדיף לו ללכת בדרכה של תורה, שדרכיה דרכי נועם (אמיתי) וכל נתיבותיה שלום.

4. "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ויקוצו מפני בני ישראל"

ככול שהאדם עובד את השם מעל כוחותיו הטבעיים, בסוד "יענו אותו", אזי מתגלים לו אורות עליונים מנשמתו, בסוד "בני ישראל". ככול שיתייגע יותר כך יתגלה אליו יותר אור, וזה שאומר: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

אור זה הולך ומסלק מן האדם את יצריו הבהמיים, וזה שאומר: "ויקוצו פני בני ישראל".

5." ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיינה את הילדים"

כאשר האדם מגיע להשגה בסוד "ותיראן המילדות את האלקים", אזי איננו מתרגש משום סוג של איום המופיע בעולם הזה, שהרי יודע היטב כי ה' הוא האלקים ואין עוד מלבדו, וממילא יפעל על פי מדת הביטחון ולא יתייאש בנפשו לעולם ולא ינהג בחנופה לבני אדם, וזה שאומר: "ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים".

6. ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים…ולא יכלה עוד הצפינו..ותשם בסוף..".

כאשר מתגלים לאדם אורות של אמת "ותרא אותו כי טוב הוא", אזי אינו שומרם לעצמו אלא בוחר להשפיעם הלאה להיטיב לזולתו, וזה שכתוב: "ותשם בסוף".

אמנם, אין לצאת להשפיע תיכף ומיד אלא לתת לאותם אורות להיות מופנמים הדק היטב בנפש, וזה שכתוב: "ותצפנהו שלשה ירחים".

7. "ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו".

בכדי להגיע למדרגתו של משה רבנו, כפי שמביא הרמב"ם ז"ל כי כל אדם ראוי להיות כמו משה רבנו, יש ראשית להשתחרר מתאוות החומר המשולות למים, וזה שאומר: "ותקרא שמו משה כי מן המים משיתהו".

8. "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם..".

כפי שכתבנו בסעיף 6.

9. "ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר".

על האדם לדעת כי על כל דבר ודבר שעושה ייתן דין וחשבון, כלומר הוא מייצר השפעה רוחנית שתחזור אליו באותו אופן של מחשבתו דיבורו ומעשיו.

10. "ויברח משה מפני פרעה…ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה..ויתן את צפורה בתו למשה".

כאשר האדם מחליט לקחת את עצמו בידיים ולבגר ולתקן את תודעתו מכל בלבולי ועיוותי החשיבה שלו, כמ"ש: "ויברח משה מפני פרעה", אזי תיכף ומיד מזמנים לו מן השמיים את בת זוגו, וזה שאומר: "…בנות ותבאנה".

11. ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה".

זה תיאור היום הגדול והמופלא בו האדם חוזר בתשובה ומודע סופית כי: "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".

12. ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור".

כאשר האיש מפתח את עצמו כיאות מבחינה חומרית ומתעלה מעל החומר, אזי גורם בכך שגם אשתו וילדיו ילכו בעקבותיו ויתקדשו.

אמנם, האישה צריכה לדעת כי עליה להתבטל לבעלה בכדי לקבל ממנו את אורותיו, וזה שאומר: "ויקח משה את מטה האלקים בידו".

13. ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל..".

כל זמן שהאדם לא עוסק בחסדים, בסוד "שם הוי"ה", אזי לא יזכה לאורות החכמה, בסוד "בני ישראל". (עיין הקדמה לתע"ס, אות לד).