- "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני.." (בראשית מד, יח).
כידוע, יוסף מסמל את ספירת היסוד. ספירת היסוד מייצגת את חיבור האדם עם כל השפע הרוחני שמעליו.
חיבור זה מביא לתולדות חיוביות רבות; הן בגשמיות, הן ברגשות הנפשיים והן בהשגות הרוחניות.
כל ייסורי האדם נובעים מחוסר החיבור.
יהודה גילה לנו, שסודו האמיתי של חיבור זה, הוא חיבורו העמוק של האדם לפנימיותו עצמו, וזה שאמר "בי אדני".
אכן ישנה בחינה של עצמות הבורא בכבודו ובעצמו שאינה ניתנת להשגת האדם, אמנם כל המבוקש מאתנו להשיג, לא נמצאהו אלא בפנימיותנו עצמה, שאין האדם משיג את ה' אלא כפי מה שמשער בליבו.
מובא בספרים הקדושים כי את הנקודות העמוקות ביותר בנפש, דרכן האדם עולה למרומי החיבור עם השי"ת, חושף האדם דווקא בזמני ההסתרה והקשיים הרבים.
בדורנו אנו מלאים קשיים וטרדות רבות. ההמלצה בזמן זה היא להקפיד ביותר במיוחד על מצוות לא תעשה וכן על דקדוקי סופרים (עיין תרס"ו לאדמו"ר הרש"ב ע' שמט, ד"ה אך).
אי ייאוש, התמדה בהנהגה הנכונה ותקווה לעתיד יביאו לבטח את נקודת האור הכה מיוחלת לכולנו בב"א.
- "ונאמר אל אדני לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת…והורדתם את שיבתי ברעה שאולה" (בראשית מד, כב).
תלות זו של יעקב בבנימין אינה מתוקנת, שכן היא רגשית לחלוטין ללא שכל האוחז באמונה כי כל אשר עושה הקב"ה לטובה עושה, וממילא אין לכל מצב שהוא להביא לאיבוד חיי המתבשר ברעה.
מעין זה מצאנו גם ברחל אימנו שאמרה (בראשית ל, א): "ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי".
תיקון גישה ואמרה לא נכונה שכזו, מצאנו באשתו של הרבי מילובביץ זצ"ל, שהייתה ללא ילדים. שאלוה: כיצד את מרגישה בנידון? ענתה: "עם ישראל הם הבנים שלי"!
הרב והרבנית פעלו ללא לאות עבור עם ישראל ולא נפלו למקום רגשי המכונס בעצמו.
רגש האדם הינו הכלי המחבר אותו למציאות ולזולת, אמנם הוא חייב לבוא לאחר השכל, כלומר לאחר החשיבה, התפיסה והפרשנות הנכונה את המציאות.
רגש שאינו עובר דרך ביקורת השכל, עשוי ברוב המקרים להפיל את האדם להפסדים ולכישלונות מיותרים לחלוטין.
רגש חזק בד"כ מצמצם מאוד את היכולת להסתכל על המציאות בצורתה הכללית הרחבה והעובדתית, והופך את המציאות להיות כפי הנגעים שבאותו הרגש, כמ"ש: "את העולם נתן בליבם".
בכל רגש שיהיה, ראשית יש להתנשאות מעליו עם השכל בראיה רחבה, ורק לאחר ההסתכלות העובדתית הכללית על מכלול הפרטים, לשוב ולהרגיש את הרגש, שכן עכשיו ודאי תהא לו את הפרופורציה הנכונה ויהיה זה נכון וראוי לשמוע בקולו.
כמובן שיש מקום טבעי לצערם של יעקב ורחל, כל אחד כפי עניינו, אמנם להביא למצב של איבוד ה"אני" שלהם – זה אינו מתוקן!
נתינת רשות לרגש השלילי לכונן בנפש האדם מולידה תוצאות שליליות. אמנם, הרגשות החיוביים, הנובעים מן השכל המתוקן והדעות הנעלות, לעולם יולידו מציאות טובה יותר ובשורות טובות.
על פי הסוד, הפסוק כמובן מדויק, שכן כאשר אין במלכות (רחל) אורות (בנים) אזי היא חשובה כמתה, שאין עני אלא בדעת ועני חשוב כמת.
- "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים" (בראשית מה, ח).
במהלך החיים האדם מוצא את עצמו בהרבה מאוד מצבים, פחות או יותר רצויים.
אדם צריך להאמין ולפעול באופן שגורלו בידיו שלו. אין זה נכון לומר "הכל בידי שמיים" ובכך להימנע מהפעולות הנצרכות לקידום החיים בכל תחומיהם.
אכן על מאורעות העבר אדם צריך לומר הכל מאת ה' ולטובה, אמנם העתיד בידי ותלוי בדעותיי ובבחירותיי הנכונות.
על מכלול המצבים הבעייתיים שבעבר ובהווה האדם רשאי לומר לעצמו: "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים". אמנם, מכאן והלאה על האדם לקחת אחריות על מעשיו ולייצר בעצמו עתיד של אור וגאולה.
אכן היינו יכולים לומר לכאורה שאם לא היה יוסף מתגרה ומלשין על אחיו וכו', אזי כל המצב הזה היה נמנע.
כלומר, יוסף בפעולותיו גרם לכך שיזרקוהו לבור וימכרוהו וכו'. אם כן, כיצד מבטל את הסיבות הטבעיות שהביאו לדבר ואומר: "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים"!?
אלא שני הדברים נכונים, ואלו מסוג הדברים שאינם נתפסים בשכל אלא באמונה.