- "…ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו, ט).
"ולא שמעו" – שמיעה שייכת לספירת הבינה, כלומר ליכולת האדם להתבונן ולעיין בדבר כדבעי בכדי לראות ולנגוע באמת הפנימית שבו. התבוננות זו הינה חשובה ביותר, שכן על פיה יקבלו רגשותיו את אורותיהם בסוד הכתוב "אם הבנים שמחה" – במידה וההתבוננות מתוקנת, או "בצער תלדי בנים" – במידה וההתבוננות אינה מתוקנת.
"מקוצר רוח ומעבודה קשה" – בכדי להתבונן כדבעי צריך פנאי, הן בזמן והן מטרדות העיסוקים והמחשבה. כל זמן שאין האדם מפנה לעצמו זמן להתבונן על פנימיות החיים והעולם ותכליתו בהם, אזי אין סיכוי כי יגע באמת ויראה את האור שבה. כל זמן שלא יתפנה להתבונן ויעסוק במחקר ובעיון האלוקות, יישאר הקב"ה סגור בפניו מאחורי סורג ובריח.
נמצא כי "מקוצר רוח ומעבודה קשה" מביא ל"ולא שמעו", וכי "ולא שמעו" מביא ל"קוצר רוח ועבודה קשה" שכן חייו נשארים כפי שהם – חייה העוה"ז – מרדף אחרי דמיון.
וראה מה שכתב רבנו הרמח"ל זצ"ל בספרו דרך עץ חיים (ד"ה הנה על כן):
"הנה על כן חוב הוא מוטל על האדם לשים עצמו להתבונן, כי אם אינו מתבונן ומחשב, הנה לא תבוא חכמה לבקש אותו, ונשאר בחושך בלא ידיעה, והולך בדרכי ההבל ובאפלה, וסוף דבר ייתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, על שלא נשתמש מן החכמה ומן הכוח אשר הטביע בו לעשות חיל…" עש"ה.
- "אלא ראשי בית אבותם…" (שמות ו, יד).
מה פתאום, כביכול משום מקום, באמצע הצהרת הכוונות לצאת ממצרים, מתחילה התורה לתאר את משפחת העבריים לדורותיהם!?
אלא, ללמדך שאת עיקר הכוחות לצאת ממצרים ביכולתך לשאוב מן ההכרה והידיעה שאינך לבד בעולם, אלא חלק מעם קדוש ומקודש וחלק ממשפחת הנשמות הנבחרות והאהובות ביותר אל השי"ת, משפחה שניתנו לה כוחות ויעדים מיוחדים להגשים בחיים ובעולם, ושכול העולם תלוי בהם.
ביטול הישות העצמית והנכונות להכיר בכך שאני חלק ממכלול עליון, היסטורי, רוחני, נורא וקדוש, וכן ההשתדלות להתחבר בפועל עם כמה שיותר נשמות, הן כאלו להשפיע להן והן כאלו לקבל מהן, חיבור זה בתודעה ובמעשה מוסיף אומץ וכוח לנשמה להגשים את ייעודה ושליחותה בעולם.
- "ואני אקשה את לב פרעה…" (שמות ז, ג).
עקשנותו של פרעה לאחר כל מכה ומכה מעשרת המכות באה לסמל את הקליפה המלובשת על כל אחד מעשרת כוחות הנפש של האדם, המכונים עשר ספירות כידוע.
קדושתם של עשר הספירות והדרך להסיר מהן את הקליפות הוא סוד עשרת הדברות.
משה הוא כוח הדעת המאפשרת זאת, כלומר הכוח הלוקח את האותיות מספר התורה והופך אותן לחיות ופועלות בשכל ולב והנהגת האדם.