התפתחות הנפש
ידיעה מאוד מאוד חשובה לאדם, היא הידיעה שנפשו הינה כמו נוצה עדינה וקלה, שכל תנועה קלה באוויר, ואף התנועה העדינה והמזערית ביותר, משפיעה על תנועת וכיוון הנוצה. כמו כן, איכות האוויר הסובב אותה, ישפיעה ויקבע את צבעה ואת רכותה – האם תישאר לבנה כשלג ורכה כמשי או שמה תשחיר וידבקו שערותיה זו לזו ותתקשה.
כך גם נפש האדם; כל דבר שעושה או נמנע מלעשות, ואף הדבר הקטן ביותר ברמת המחשבה, הדיבור והמעשה – הכל כולל הכל משפיע עמוק עמוק פנימה על נפשו העדינה, לטוב ולמוטב.
תכלית התורה והמצוות הינה להשפיע ולייצר באדם בניין והתפתחות נפשית מתוקנת, מקודשת, טהורה ועליונה כמלאכי עליון. כל מצווה וכל מנהג, בין עשה ובין לא תעשה, הכל כולל הכול מניע ומשפיע בנבכי ומעמקי הנפש ומכוננם לגדלות, עונג, מנוחה ונחת.
לעומת זאת, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, מעשי עברה נגד איסורי התורה, ולקיחת חלק בפריצות ובמתירנות העולם המודרני, משפיעים על הנפש השפעות הרסניות ושורשיות ביותר.
ההשפעות החיוביות המביאות להתפתחות הנפש, יציבותה והבעתה השלמה נקראות – שכר.
ההשפעות השליליות המביאות לחוסר מנוחת הנפש, פיזורה, הפרעותיה ומכאוביה נקראות – עונש.
והנה, לא זו בלבד, אלא אפילו פעולות שאינן עברות – כגון: סוגי מוסיקה שאינה יהודית, מקומות בילוי מסוימים, בחירת לבושים, מראות שונים שאליהם חושף את עיניו, חברים, ספרים, מורים, הצבת יעדים למימוש ואי מימושם בפועל, דחיינות, סחבת, עצלנות וכד' – כל פעולה שהאדם עושה או לא עושה, וכל גירוי שמכניס למוחו וללבו, משפיעים הרבה מאוד על נפשו, ויוצרים בה שינויים פנימיים ומשמעותיים לאין ערוך, לטוב או למוטב.
על השינויים השליליים שחולפים על הנפש מתלבשות הקליפות והחיצונים ומרחיקות את האדם מעולמו של ה'.
הקליפה הידועה "מה בכך", מתעלמת מתובנה זו.
סוד זה דורש השקטה והתבוננות רבה ועמוקה – להבין שכל פעולה ופעולה שאני עושה, וכל דבר ודבר שאני נחשף אליו, הכל משפיע עלי כמו אותה נוצה מן הרוח והאוויר הסובב אותה.
אכן הנוצה לעולם אינה עומדת במקומה – כך גם הנפש – או עולה או יורדת – הכל תלוי בהשפעות המחשבה, הדיבור והמעשים, שיוצאים ממני ושחודרים אלי.
נראה לי כי תובנה זו, היא אשר עומדת לנגד עיני הצדיקים בשמרם עצמם במשמרת הקודש לבל יחדרו רוחות זרות לעצמותם.
כאשר האדם יבין ויפנים את אמיתות ומשמעות האמור כאן, אזי אי אפשר שלא ירוץ לחקור ולחזר אחר אותם מקורות מהם יושפע בזכות פנימית וטהרת חיים, וינוס כמו מאש בוערת מאותן השפעות המחוללות בו תהפוכות, סיבוכים ובלבולים, כמו שכתוב:
"כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם (הרומז על כוחות המחשבה – חכמה ובינה הקרויים אבות) בי עול כי רחקו מעלי (מהפעולות המשפיעות קדושה, טהרה ושלמות על הנפש) וילכו אחרי ההבל (אחר הפעולות המשפיעות עכירות וחיצוניות על הנפש) ויהבלו (תיווצר בהם תודעה של תהיה ובהייה – לא יהיו מונחים בישוב הדעת ובנחת במקומם הנכון בחיים). ולא אמרו איה ה' המעלה אתנו מארץ מצרים (לא דרשו אחר ההשפעות הקדושות המרוממות את האדם למעלתו הנשמתית ומוציאות אותו מכל מיצריו ועוגמות נפשו)" (ירמיה ב, ה).
כמובן שאין האדם מתבקש להתנזר ולהתנתק מן העולם, על אף שמצאנו ברמב"ם ז"ל שהמליץ על כך, אם סביבתו של האדם אינה מתוקנת וזה לשונו (דעות פ"ו, ה"א):
"ואם היו (אנשי מדינתו) רעים וחטאים, שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהם ונוהג במנהגם הרע – יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים".
וכן במפרשי המשנה: "נתאי הארבלי אומר (אבות פ"א מ"ז): "הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע" כו'.
אלא האדם מתבקש להיות מודע למציאות בה הוא נתון, לכוחות הפועלים עליו, ולפעול בדעה והשכל, שנאמר (אבות פ"ד, מ"כב): "שעל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא'" – כלומר, בעל כרחך תושפע מן הכל, לטוב או למוטב, וזה אשר ילווה אתך לנצחיות – בדיוק מוחלט כפי הכלים שבנית – וזה פירוש "לתן דין וחשבון".
התפתחות הנפש אם כן, תלויה מחד בהתרחקות והימנעות מכל הדברים המכתימים ומעכירים את הנפש, שעיקרם עבירות על התורה, ולא פחות מכך – החשיפה למיני זוהמת וסילופי הדעת שבמדיה, ומאידך ביצירת סביבה מתוקנת, אורח והנהגות חיים, אשר אין סוף לפרטיהם ודקדוקיהם, שיולידו מהנפש את אין ספור מעינותיה ונביעותיה הפנימיות, שיחשפו בה רצונות והרגשים של קדושה והתעלות.
הדברים האמורים כאן הינם הסוד הפנימי של דברי חז"ל: "אדם מקדש עצמו למטה מעט, מקדשין אותו מלמעלה הרבה, וכן מטמא עצמו למטה מעט, מטמאין אותו מלמעלה הרבה".
וידוע כי "למעלה" פירושו העולם הפנימי, ו"למטה" פירושו ענייני העוה"ז.
סוד זה שביארנו כאן, מצאתיו לאחר יום בספר השל"ה הקדוש, שער האותיות, אות יצר טוב, סעיף יד ואילך. עיין שם היטב ותשכיל.