דעת הרמב"ם לגבי ריבוי מטפלים ואיכותם
קונפליקטים וטעויות רבות עלולים להיווצר כאשר האדם מטפל בחוליו באמצעות מטפלים שונים החלוקים בדעותיהם, וכל שכן כאשר הם סותרים בעצם מהותם, כגון: רפואה קונבנציונלית / סינית / הומאופתית וכד' למול הרפואה הטבעית.
נטיית החולה לדרך מסוימת ללא עיון מעמיק ואמיתי עלולה להביא חלילה לנזקים רבים.
אלו הם דברי רבנו הרמב"ם זצ"ל (ספר הקצרת {47}):
"ראיתי דברים מורגלים בארץ מצרים בגדולים ובהמון, והוא, כי מעט שיתמנה הרופא לרפאות חולה אחד לבדו מתחילת חוליו עד אחריתו, אך על כל פנים יעתיקו מרופא אל רופא. ופעמים יתרפא החולה מעשרה רופאים בחולי אחד לפי האמד, ולא ידעו אחד בחברו. ויטעה החולה לרופא לאמור, כי עליו יסמוך, וייקח החולה או המשמר אותו דעת כל אחד מן הרופאים, ויכריע ביניהם, ויבחר מה שיראה, שהוא טוב לפי מחשבתו. והוא חושב בכל זה, שנשמר ונזהר משגגת הרופאים. ויש במעשה זה היזקים, אני אעירך עליהם.
תחילתם מבוכת החולה בעצמו, שלא ידע עם מי האמת. ואם הכריע כפי האחד, יכריע בדמיון מה שלא ייתן העיון האמיתי וכו'…"
עוד אמר (שם {48}): "אמר הראזי: מי שנרפא אצל רבים, יש ספק אם יאסוף טעותם".
"אמנם, כשהם מתאגדים לעצה אחת ומשלימים כל אחד את חולשת זיכרון וידיעת חברו אזי זה נבחר וטוב" {שם 49}.
כמו כן, עלינו לדעת כי רופא שלם ומקצועי הוא רופא הבקי בנפש האדם. רופא שאינו בקי בנפש האדם אינו יכול לאתר את שורש החולי וכל שכן שאינו יכול לתת רפואה שלמה ושורשית.
בעניין זה כתב הרמב"ם (הנהגת הבריאות):
"ציוו הרופאים להשגיח בתנועות הנפשיות ולהסתכל בהם תמיד, ושיכוונו להשוותן בעת הבריאות ובכל חולי, ולא יקדימו להן הנהגה אחרת בשום פנים…לא יקדים הרופא דבר לפני תיקון עניני נפשותם, בהסיר אלו ההפעליות".
נמצאנו למדים, כי טוב לו לאדם החולה, למצוא רופא אחד מקצועי, הבקי, הן בענייני רפואת הגוף והן בענייני רפואת הנפש, ובו ידבוק עד אשר ימצא מזור שלם.
התפזרות החולה בין שיטות שונות של ריפוי ובין רופאים ומטפלים שאינם בקיאים במעמקי תהליכי הנפש והחיים עלולה למנוע את תהליך הריפוי ולעיתים אף להחמירו.