מאמר זה, סוד גדול הוא, ומן הראוי להשאירו בבית גנזיו, אמנם עת גאולה היא, זמן גילוי האורה הגדולה, ולכן אערוך אותו לפניך בקיצור, וכל משכיל ייקח ממנו כערכו.
אין עוררין ואין שאלה כי על האדם להשגיח ולהתמיד היטב בהנהגת בריאותו ככול הנהוג בחכמת הטבע – תורת 'הבריאות הטבעית', וכמצווה מן התורה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
אמנם, לחשוב כי בכך בלבד תלויה בריאות האדם, אין זה אלא עדות על הכרה רדודה ביותר במציאות בה אנו נמצאים.
ולא זו בלבד, אלא שכבר כתבנו במקום אחר כי אין שלמות האדם בריאותו הגופנית, אלא בריאותו הגופנית תכליתה לסייעו, להגיע לשלמותו האמיתית – דבקות שכלית בקונו, ותו לא מידי.
והנה, מצאנו מקרים רבים בהם אנשים שמרו היטב על בריאותם על פי סדר הטבע כנ"ל ובכל זאת חלו או התעוורו או לקו בשאר ייסורין רח"ל, וכן מצאנו אנשים שלא הקפידו על בריאותם ובכל זאת זכו לאריכות שנים ושיבה טובה.
אדם אשר אש הרצון והשכל של נשמתו עדיין לא הוצתה בו, מגביל את התבוננותו וחקירתו להבין את תורת הבריאות והרפואה על פי סדר הטבע בלבד, אמנם כפי שתראה לקמן, וכפי שכתבנו במאמרים רבים אחרים, קשת חכמת מלאכת הרפואה עמוקה היא ורחבה מיני ים.
כעת ניגש למה שרצינו ללמוד במאמר זה, והוא אשר גילה לנו רבנו הגדול הרמב"ם זצ"ל, סוד השגחת הבורא יתברך על בריותיו, וזו לשונו (מו"נ, ח"ג פי"ז, ד"ה אבל דעתי):
"מין האדם בלבד…הוא אשר כל מצבי אישיו (כל יחיד וכל פרט) ומה שמגיעם מן הטוב והרע הוא כפי הראוי לו, כמו שאמר (דברים לב, ד): "כי כל דרכיו משפט"".
"ההשגחה האלקית לדעתי כפי שנראה לי נספחת לשפע (השכל) האלקי, והמין אשר נצמד בו אותו השפע השכלי עד שנעשה בעל שכל, ונתגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל השכל, הוא אשר נתלוותה אליו ההשגחה האלקית, וכולכלו כל מעשיו (מצד ההשגחה) על דרך השכר והעונש…אין שכלינו מגיעים לידיעת קנה המידה בהם".
"ההשגחה נספחת לשכל וחיובית לו, כיוון שההשגחה אינה אלא ממשכיל, ואשר הוא שכל שלם שלמות שאין שלמות אחריה, והרי כל מי שנצמד בו משהו מאותו השפע כפי ערך מה שהגיע לו מן השכל יגיע לו מן ההשגחה…ואם כן לא תהיה ההשגחה האלקית באישי כל מין האדם באופן שווה, אלא יהיו להם יתרונות זה על זה בהשגחה כיתרונות שלמותם האנושית".
"…אבל הסכלים הרשעים הרי כפי מה שנעדר להם מאותו השפע ("כל מעשיו יתעלה טוב מוחלט, לפי שאינו עושה אלא מציאות, וכל מציאות טוב, והרעות כולם העדר {שם פ"י – י"א}) ירד מעמדם ונכללו במערכת שאר אישי מיני בעלי החיים (השגחה מינית לא אישית) נמשל "כבהמות נדמו" (תהלים מט, יג וכא) כו'".
"שלום מקצת אישי בני האדם מן הפגעים, ונפול מקצתם בהם, אין זה כפי כוחם הגופני ועתודם הטבעי, הוא אמרו ( שמואל א ב ט): "כי לא בכח יגבר איש", אלא הוא כפי השלמות והחסרון, כלומר קרבתם לפני ה' או ריחוקם, ולפיכך יהיו הקרובים אליו בתכלית ההגנה, "רגלי חסידיו ישמור" (שם), והרחוקים ממנו מסורים למקרים שיפגעו בהם, ואין שם מה שיגן עליהם מן המאורעות, כהולך בחושך אשר אובדנו בטוח, ונאמר עוד בהשגחה בחסידים "שומר כל עצמותיו וגו'" (תהלים לד, כא), "עיני ה' אל צדיקים וגו'" (שם לד, טז), "יקראני ואענהו וגו'" (שם צא, טו). והלשונות שנאמרו בעניין זה רבו מלספור, כלומר בהשגחה באישי בני אדם כפי שלמותם וחסידותם'".
נמצאנו למדים כי עבודת האדם בעולם היא להשיג על ידי עבודת הקודש את השכל האלהי, כלומר את השכלים הנבדלים המנהיגים את המציאות ברבדים היותר עליונים וקודמים לחכמת הטבע.
ככול שישתלם האדם בהיצמדותו לאותם שכלים נעלים, כך תתגלה לו יותר ויותר השגחתו יתברך, שהיא מידת טובו לפנים משורת הדין.
הרי שאם מצד דין חוקי הבריאות צריך הוא להינזק ולחלות, מצד ריבוי ההשגחה יתעלה מעל הדין ולא יחלה, היינו שיזכה לבריאות מצד ההשגחה.
ומה טוב ומה נעים שינהיג האדם את עצמו, הן בשמירת הלכות הבריאות והן ביגיעת עבודת הקודש לשמה, כך תבוא הראשונה ותסייע לשנייה, כמ"ש הרמב"ם ז"ל (דעות פ"ד ה"א): "הואיל והוית הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע, והוא חולה, צריך להרחיק את עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין המחלימים".