תלות רגשית
הפרעת התלות הרגשית קשורה עם קו ימין וספירת החסד בנפש. מהותה של הפרעה זו הינה תחושת חלל פנימי, חידלון וריקנות של האדם היוצרת חיפוש ורדיפה אחר קיום ועונג בצורה בעייתית. מכיוון שאין לאדם זה את תחושת הקיום, העונג, הערך והביטחון העצמי, שאינו תלוי בדבר מן החוץ, אזי הוא מחפש תדיר קירבה ואהבה בצורה תלותית. מכיוון שהוא מנסה למצוא את עצמו בחוץ, ובתחושתו אין לו את עצמו בלי החוץ, אזי פירושו של דבר שהוא נהפך להיות תלותי.
בד"כ אדם זה יחפש אהבה מבני אדם, אולם במצבים בעיתיים יותר (כאלו שבהם האדם נפגע מבני אדם ואיבד את אמונו בהם) האדם ימצא תחליף לאהבה האנושית בבעלי חיים. בעל החיים משיב לו אהבה, את אותה אהבה שאינו מוצא בבני אדם ובקשר אנושי אמיתי, ובזה הוא מוצא את סיפוקו ומנוחתו. אמנם, הבעיה כאן היא שהינו תלוי במה שאינו נכון לו ואינו תואם את מעלתו האמיתית כאדם. בגלל אי יכולתו לאהוב ולהתחבר עם בני אדם הוא מתמלא רגשית ומוצא תחליף באהבה לבעלי חיים. מתוך האהבה לבע"ח הוא נסגר עוד יותר מהאהבה לבני אדם. מצב זה אינו בונה אותו כמובן נכון כאדם ואכמ"ל. בתרפיה עם בע"ח נעשית עבודה לפתוח את עולם הרגש במידה והוא סגור, אמנם אסור להיעצר שם כנ"ל.
באופן כללי יש להדגיש כי על האדם להיזהר להתמלאות רגשית באופן שחוסם בנפש את העולם הרגשי הנכון. ישנה תכונה בעונג, שהוא ממלא את האדם, וממילא חוסם אותו מלהיות פתוח לדברים אחרים (לדוגמא: כאשר אדם מתמלא רגשית מעניינים גשמיים יתר על המידה, אזי לא יישאר לו רצון וצורך להתמלאות מרוחניות. כאשר אדם יתמלא רגשית באופן בלתי מאוזן מחברים, עבודה, ספורט וכו', אזי לא יישאר לו רצון וצורך להתמלאות מבת זוגתו, וכן להיפך. וכו') .
התלות הרגשית, בין בבע"ח ובין בבני אדם, הינה מאין בריחה מהמציאות האמיתית, הנכונה והבריאה של הנפש. אדם בריא בנפשו צריך לחוש תענוג ושלמות מעצם היותו, ולהגביר זאת ע"י הענקה והשפעה באחד התחומים המשמעותיים ביותר בחיים, והוא דרך הרחבת כמות ואיכות הקשרים החברתיים האנושיים.
כלומר, יש לו את עצמו, ומתוך עצמו הוא מעניק. רעיון זה עולה מן הפסוק (ויקרא יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך" – כאשר יש "כמוך" אז ניתן ומתבקש שיהיה גם "ואהבת לרעך". "ואהבת" פירושו התחברות.
הפרעת התלות הרגשית של האדם מייצרת בעיות וקשיים במערכות היחסים שלו; בזוגית, בהורות, ביחסים החברתיים וכו', נוצר שם קשר לא נכון במהותו. האדם מפתח תלות באובייקט בו הוא נקשר (כגון אם בבנה, אישה בבעלה, תלמיד ברבו, נער בחברו וכד'). (אכן ישנו מימד אמיתי בזוגיות שמבטא תלות, אמנם הדבר נכון כאשר יש שני בני זוג שמשלימים אחד את השני ולא שאחד מהם חש ריקנות פנימית ותלוי לחלוטין בבן זוגו).
כמו כן, יכולה להיות לאדם תלות בהצלחה, הוא מניח בדעתו שיכול לקנות לעצמו ערך, קיום וחשיבות רק ע"י הצלחה. אמנם, אין הדבר נכון כמובן, הרי קיום לא ניתן לקבל מן החוץ, אלא רק מן העצם, כלומר ע"י הכרה, קבלה, השלמה וחיבור נכון לעצם היותך, וכמ"ש: "נשמה שנתת בי טהורה היא".
ולגופו של עניין; האדם התלותי גורם סבל רב לעצמו ולסבביו. ישנם מקרים בודדים, בהם אחד תלותי והשני נהנה ביותר וזקוק שיהיו תלויים בו (שגם זו הפרעה בפני עצמה), וממילא נשאר בקשר זה מאין שקט מדומה. אולם ברוב המקרים, הפרעת התלותיות מולידה בעיות, קשיים וסבל רב וכדלקמן:
בעייתו העיקרית של האדם התלותי הינה פגיעות. קשר תלותי מבטא המון פגיעות לא רציונאלית. האדם התלותי כל הזמן נפגע. במידה ומדובר על רמה חמורה יותר של הפרעת אישיות, אדם זה יריב עם כולם, בכביש, בבנק, עם החברים, עם המשפחה וכו'.
הפרעת התלות הרגשית היא זו הגורמת את כל הדרמות והפגיעות של בעל ההפרעה.
הפגיעות בהפרעת התלות נוצרת בסיבת העובדה כי מדובר כאן בצורך קיומי. צורך קיומי הינו צורך אין סופי וחסר גבולות, וממילא הצורך האנוש לתשומת לב ותחושת הפגיעות המלווה לכך, גם הם ללא סוף, ואינו חדל מלרדוף ולייסר את האדם, הרי עצם בקשת המילוי הינה בלתי אפשרית (וכמו נשימה, שהינה צורך קיומי ללא סוף, הרי אף אחד אחר לא יכול לנשום בשבילי במקומי. וכידוע, נשימה אותיות נשמה – אף אחד לא יכול להעניק לי את נשמתי, היא כבר בקרבי ועלי רק לגלותה. להיות תלותי באחר פירושו להתכחש כביכול שיש בי נשמה, ולא זו בלבד אלא שטהורה היא).
עצם העובדה שזה שתלויים בו רוצה לחיות את חייו כעצמאי, זה בעצמו כבר פוגע באדם התלותי. אם הוא רוצה לדוגמא ללמוד משהו או להתחבר לחבר חדש וכד', עצם רצונו להיות כמו שהוא, כבר עלול לעורר אצל התלותי פגיעות גדולה. ככול שתופעה זו מתגברת היא הולכת ונעשית קשה יותר.
בעקבות הניסיונות הבלתי סופיים למצוא את קיומו במקום לא נכון, מתעצמת באדם התלותי מידת הקנאה.
רגש הפגיעות יכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני אופנים קשים, כגון:
- אמירות כמו: "אתה מעיז שיהיה לך עוד חבר, אז אני כבר לא אהיה לך לחברה, אני אהיה לבד" (אעפ"י שקשה לה לבד, הרי בזמן זה היא עסוקה ללא הרף בשני, ונהיית עוד יותר מתוסכלת). כלומר, התלותי עושה סצנות התרחקות ומתבשל בהם וסובל בתוך עצמו.
- סחטנות רגשית – האדם התלותי הפגוע מספר לכולם בהקצנה ודרמטיות כמה הוא סובל וכו', ואז לא תהיה ברירה ויתייחסו אליו.
- הוא מפעיל כל מיני דרכים פנימיות ומניפולציות למשוך את תשומת הלב אליו.
- מכיוון שאין לו את עצמו, והוא לא יכול בלי התלותיות, אזי המוח שלו עושה אוטומטית כל מאמץ להכריח את תשומת הלב אליו, ואת ההכרחיות שלו להיות תלוי.
- תמיד שגורות בפיו האמירות: "נתתי לו הרבה והשקעתי, ולמה הוא לא מחזיר לי?" וכמה זה לא צודק וכו'. ישנה חשבונאות אין סופית בין נתתי למגיע לי וכו'. התלותי יכול להשתדל לעשות הרבה בשביל השני רק בשביל שיכול להגיד "אתה רואה נתתי לך כל כך הרבה, מדוע אינך מחזיר לי באותו אופן?".
- איומים – לפעמים בתוך תהליך הסחטנות הרגשית מתחילים איומים – ניסיון למשוך את תשומת הלב דרך איומים. פעולה זו הינה פעולת הישרדות שהאדם התלוי פועל בה, הרי הקיום שלו כביכול תלוי בשני, וממילא מוחו ומחשבותיו המעוותות אומרות לו כי כל מעשה שלא יעשה הינו כשר על מנת למשוך אליו את תשומת הלב. הוא כלל אינו מודע בתוך איזו תופעה איומה ונוראה הוא נמצא.
- כעסים ושנאה – ישנם מקרים בהם תגובת התלותי אינה רק מניפולציות של סצנות התרחקות, נסיגה והתבשלות בתוך עצמו, אלא שתגובותיו הופכות להיות כעס ולפעמים גם שנאה. שנאה זו אינה באופן שרוצה להיפרד מהשני, אלא שנאה המייחלת שהשני ייכנע כבר ויחזור להיות שפוט לתלותו הרגשית, למלאות את חללו הקיומי.
- מכריח, מאלץ ולוקח מהשני בכוח – כי בלי שייקח בכוח, נראה לו שלא יהיה לו כלום. ביחסים מתוקנים משפיעים ומקבלים אחד מהשני בהרמוניה וכבוד, אמנם כאן הוא תופס את השני בתודעה שלו ומכריח אותו להיות שלו. דורש ממנו בעל כורחו מסירות מוחלטת.
האדם התלותי מוצא תמיד את כל הסיבות למשוך את מלא תשומת הלב והיחס אליו בלבד.
במקום לנסות למצוא את מקומו השלם, הרגוע והבלתי תלותי שלו עם עצמו, הוא ממשיך בתוהו התלותי שלו המסב סבל רב לו ולסבביו.
הצד השני חווה מהאדם התלותי בו תחושות חנק ומועקה, הוא מרגיש סחוט לחלוטין ע"י השני, וקשה מכל; הוא מרגיש רגשות אשמה.
הסחטנות הרגשית הרבה כלפיו מצד האדם התלותי בו מייצרת אצל השני רגשות אשמה – הסחטנות הרגשית כל כך מתמדת, מתעקשת וחזקה, עד שבסופו של דבר האדם נוטה להאמין לה, הוא עלול לחשוב שאם השני כל כך סובל ממנו אזי הוא אולי באמת לא בסדר, וגחמותיו ויללותיו ותלונותיו אכן מוצדקות, אמנם כמובן שהדבר אינו נכון, הרי הוא סך הכל מנסה לחיות את חייו, להעניק ולקבל בצורה הרמונית ומאוזנת, אמנם 'אין הקומץ משביע את הארי' (סנהדרין טז.).
יכול להיות מצב בו האדם שהתלותי תלוי בו יגיד לעצמו, אני מבין את מצבו ואני מוכן לוותר למענו כך וכך, הרבה לפנים משורת הדין, על מנת שיוטב לו, ואכן יוטב מצבו. אמנם, ישנם מקרים בהם ככול שהאדם שתלויים בו יבוא לקראת התלותי בו, כך הלה ינצל זאת יותר ויותר והתופעה רק תלך ותתעצם ותחמיר.
אעפ"י שהפרעת ההתמכרות הינה חמורה יותר מהפרעת התלות הרגשית (מכיוון שכבר ירדה לרמת המוטבע בנפש), במובן מסוים, הפרעת התלות הרגשית יותר חמורה מההתמכרות. הסיבה לכך היא שלשלוט על עצמך עם אלכוהול או סם וכד' זה עוד איך שהוא יכול להיות אפשרי, אמנם להשתלט על השני זה לא תמיד אפשרי, ואזי הקרקע כביכול משתמטת תחת רגלי התלותי ללא דבר לאחוז בו.
לאחר שטעמנו מעט מחוויית הפרעת התלות הרגשית, הרי שעלינו להציע מזור ורפואה.
בטיפול בהפרעה זו נשתמש בעיקר בכלים קוגניטיביים, על מנת להוביל את הרגש למקום בוגר ומאוזן יותר. נתמקד בשינוי האמונות המעוותות (על עצמו, על המציאות וכו') שיוצרות את הרגשות השליליים, ונפנים במקומן בתודעה אמונות מתוקנות יותר, וסדרים כיצד הדברים צריכים להתנהל בצד היותר מתוקן ונכון שלהם, כלומר סדרים מתוקנים לא סדרים תלותיים.
בשלב הראשון על האדם לזהות ולהכיר בכך שחלק מצורת חשיבתו אינה נכונה ובלתי הגיונית, ושעיוותי החשיבה הללו, הם השורש לכל תחושותיו והתנהגויותיו הלא נכונות.
על מנת לרפא את התודעה מן השורש, נעבוד גם לאבחן את שורשם הקדום של הדברים – מאין ולמה חדרו אמונות אלו לתודעה. הבנה זו תסייע לנו ביותר לפתור את הדברים מן השורש, אחת ולתמיד.
לאחר השלמת הבירור נרצה להטמיע בתוכנו אמונות מתוקנות ומאוזנות, מה שיוליד כמובן רגשות והנהגה חיובית ובריאה.
מכיוון שהפרעת התלותיות קשורה עם תחושות של חלל קיומי, נתמקד בעיקר ברכישת אמונות של קיום עצמי, ערך עצמי, אי צורך בתלותיות קיומית, אי הכרח לשמור על קשר עם מי שאינו מעוניין בך וכו'.
כידוע בתורת הנפש, מאחורי כל התנהגות בעייתית ישנו ניצוץ. ניצוץ פירושו שמאחורי כל ההתנהגות הבעייתית של האדם התלותי ישנו רצון בריא ולגיטימי לזוגיות, לתשומת לב, למשפחה, לחברה וכו'. האדם אכן זקוק להשלמה מסביבתו, אמנם כאשר הדבר נעשה באופן קיצוני ושגוי, אזי רק הרס וסבל נולדים מכך.
עיקר הטיפול, לאחר הבירור היסודי והשלם, יהיה להלביש את הניצוץ בתוך תודעתו החדשה והמתוקנת של האדם, בה הוא יראה את עצמו ואת סביבתו באופן נכון ותואם למציאות. הלבשה זו תאפשר לאדם אכן להביע את צרכו ותשוקתו הפנימית, אולם בדרך נכונה של אהבה, ייחוד והשלמה, ולא בדרך של כפייה, סחטנות, איום וכו'.
את עיוותי החשיבה אפשר לקטלג על פי שלושת מרכיבי התודעה, חכמה, בינה ודעת:
חכמה: הינה ראיית המציאות העובדתית כפי שהיא באמת. אמונה כי כל ערכי וכל עולמי קשור עם בן הזוג או עם מושא ההצלחה שלי וכד' הינה כמובן מעוותת ולא נכונה, אלא שיש לאדם אופנים נוספים לבטא בהם את קיומו ולהתמלאות מהם, כגון: הקשר הרוחני והמעשי שלו עם הקב"ה, עיסוק בתחביבים, התקדמות ועשייה בעבודה, עיסוקי טיפוח וטיפול הבית, שמירת הבריאות וכו'. כלומר העובדות מלמדות כי יש לאדם שפע גדול של חיים וערך משל עצמו ללא צורך בתלות קיומית בזולתו – זו המציאות האמיתית, וכמאמר הילל הזקן (סוכה נג.): "אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן".
בינה: עניינה הסקת מסקנות ומתן פירושים למציאות. כל הפגיעות של האדם התלותי יושבות על הסקת מסקנות לא נכונה על המציאות, הוא לא מאפשר לשני להיות הוא ומפרש כי רצונו להיות הוא ולחיות את חייו, שזה נגדו. הוא מפרש שהשני לא אוהב אותו ולא רוצה אותו וכו'. והנה, בסיבת הפירוש הלא נכון לדברים מתעורר הרגש השלילי ובעקבותיו גם המעשה השלילי. על האדם התלותי להבין את החכמה האמיתית, כלומר שלשני מגיע את המקום והקיום שלו, ולו צריך להיות את המקום והקיום שלו, וצריך להיות ביניהם קשר מתוקן ובריא של יחסי גומלין בחירים ואוהבים, ולא סחטניים וכופים.
דעת: העיוות כאן הינו אחד העיוותים היותר עיקריים שעומדים מאחורי הפרעת התלותיות. אדם בעל דעת מעוותת אומר לעצמו: "אם אני מרגיש ככה זה!" "אם אני מרגיש שאני צריך את השני אז ודאי שאני צריך אותו!" וכד'. אמנם, אעפ"י שהתלותי מרגיש את רגשותיו בעוצמה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, רגשות אלו אינם בהכרח נכונים. האמת לאמיתה היא כי הטעם בחיי האדם אינו תלוי בשני. הסבל הרגשי הינו תוצאה מעיוותי החשיבה ולא מהאמת.
אלו כללות הדברים בקיצור נמרץ. מטרת הטיפול הינה לאבחן ולברר יחד עם המטופל את הרקע להתפתחות הפרעת התלות הרגשית ולהובילו שלב אחר שלב לחיים טובים, כנים, רגועים, משוחררים, שמחים ומוצלחים כפי שראוי להם להיות.
כמובן שישנם ידיעות ופרטים נוספים הנצרכים להשלמת התהליך, אמנם החלטנו לא להביאם כאן בכדי להשאיר טעם של עוד ומוטיבציה לקחת את עצמנו בידיים, להגיע לטיפול ולהשתחרר באמת ולצמיתות מכל דבר המעכב מנפשנו את אורה ושלמותה האמיתית.
ישנו יתרון גדול בעבודה בשניים ( כמאמר החסידות "שתי נפשות אלוקיות נגד נפש בהמית אחת), וכמו שכתוב "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", "אין אדם רואה נגעי עצמו" וכו'.
אמנם, עיקר העיקרים הוא מה שכתוב במסכת אבות (א, יד): "אם אין אני לי, מי לי, וכשאני לעצמי, מה אני, ואם לא עכשיו אימתי". כלומר ברגע שתחליט/י לעזור לעצמך, ורק אז, אזי – "כל הבא להיטהר מסייעין בידו", ו"יגעת ומצאת תאמין".
מטרת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי איתו אנו עובדים הינה לברר ולפרט את הרקע להפרעה, לגלות ולחשוף את מקורם ופרטיהם של אותם עיוותי חשיבה, ולחקוק במקומם בתודעה תמונות ואמונות מתוקנות ודרך חדשה לשוב אל החיים ביתר שאת וחדוות חיים.