פרשת ויחי

 

1. "ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלקים גם את זרעך" (בראשית מח, יא).

פסוק זה בא ללמדנו כי אין שום ייאוש בעולם כלל, והקב"ה יכול להפוך עולמות ברגע בכדי למלאות את רצונותיו המתוקנים של האדם, כאשר עושה כלים נכונים אל השפע והברכה.

אותו הדבר ראינו אצל יוסף, אשר התעלה מן הבור ובית הכלא (שהיה מיואש בו, דכתיו (בראשית מ, יד): "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך…והוצאתני מן הבית הזה") למלוך על מצריים כולה.

ומהם הכלים שעשו ישראל ויוסף בכדי לזכות לבלתי צפוי?

ישראל ויוסף מסמלים את ספירות התפארת והיסוד בנפש האדם. כאשר כוחות נפש אלו מתוקנים, כלומר כאשר האדם ממקד את תכלית חייו בהשפעה וחיבור, אזי זוכה לכל הברכות, הן ברוחניות והן בגשמיות.

כל המייצרים שבחיי האדם, אין תכליתם אלא לעורר כוחות נפש אלו  ולתקנם בג' מדרגות:

1. להוציאם מן הקליפות – כלומר שלא יהיו דעות כוזבות מנחים אותם בסוד יצר הרע.
2. שישתמש עימן האדם להתחבר בצורה נכונה וטובה עם הבריות.
3. שישתמש עימן האדם לחיבור עם אלקים (עיין הקדמה לתע"ס אות סח).

 

2. "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (בראשית מט, א).

כאשר האדם זיכך את עצמו והשיג את מדרגת עבודת ה' בבחינת הקו האמצעי ("יעקב"), אזי מתגלים אליו אורות ("בניו") המבהירים לו בצחצחותם את המהות האמיתית של חייו ובכלל ("אחרית הימים").

עבודת הקו האמצעי פירושה שהאדם עוסק בעבודת השם במסירות נפש ובקבלת עול מלכות שמיים, לא על מנת לקבל לעצמו אלא בכדי לעשות נחת רוח למלך מלכי המלכים הקב"ה.

3. "לישועתך קיויתי ה'" (בראשית מט, יח).

סופי תיבות: כ' המרמזת על כתר, י' המרמזת על חכמה, ה' המרמזת על בינה.

בא ללמד כי את האדם מוצא את ישועתו בתוכו עצמו, בכוחותיו הפנימיים שבעצמותו ובשכלו; כוחות האמונה, העונג, הרצון, החכמה, ההתבוננות וההעמקה.

4. "ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (בראשית מח, ז).

ב"י"ת ל"ח"ם – ר"ת אות אות: לב חי מת.

רחל לא נקברה עם בחינת לאה במערת המכפלה המסמלת את גמר התיקון (עיין זוהר הסולם, חיי שרה, אות קיד ואילך), מכיוון שיש לה עדיין עבודה, לברר את ליבה ורצונה, האם היא בוחרת חיי הבל של תענוגות חולפים (לב מת – רצון הנשמה לא מקבל אורות), או חיי אמת ותורה של מציאת המהות הפנימית הנצחית האלקית הטהורה (לב חי – רצון הנשמה מלא ושלם באורותיו).