לרוב, כמעט אחרי כל ארוחה "כבדה" אנחנו מחכים לקינוח הטעים,
למה אנו כל כך מצפים למתיקות ומה זה עושה לנו בגוף?
כידוע כמו כל גוף פועל, גם גופנו זקוק לדלק/אנרגיה בכדי לתפקד כראוי. דלק הגוף הוא הסוכר.
המזון שאנו אוכלים מתפרק בסוף עיכולו לסוכר, שנהפך לאנרגיה שנקראת ATP, ועם האנרגיה הזאת הגוף משתמש לכל תפקודיו; לפעימות הלב, לעבודת המוח, להוצאת רעלים, לבניית רקמות וכו'.
רעב אמיתי פירושו- חוסר סוכר בדם.
תכליתה (הגשמית) של האכילה היא לספק סוכר למערכת, בכדי שתוכל לתפקד כנ"ל.
ישנם מס' אבות מזון, כגון: חלבונים, עמילנים שומנים וכו'.
אחד מההבדלים ביניהם ובין פירות – באופן כללי הוא שהם צריכים לעבור תהליך ארוך יחסית של פירוק עד שהסוכר שבהם יהיה זמין ליצירת ATP כנ"ל.
לכן, כאשר אדם ניגש לאכול מתוך רעב אמיתי, כלומר מתוך חוסר סוכר במערכת,
כאשר הוא אוכל מזונות שיכולת הגוף להשתמש בסוכר שבהם היא רק לאחר מס' שעות – אזי תחושת החוסר בדלק הסוכר, שאף עלולה להתגבר בעקבות המאמץ שהגוף משקיע בעיכול, נמשכת והוא רץ למלאות את עצמו במשהו מאוד מתוק שהסוכר שבו זמין יותר.
זו הסיבה הכימית לכאורה של הצורך במתוק לאחר האכילה העיקרית.
אך אנו יודעים שבאמת זה לא יותר מתאווה… מכיוון שלגוף יש מספיק מחסנים של סוכר להמשיך ולתפקד עימם גם ללא ה'קינוח המתוק'…
בנוסף לכל, אכילת סוכרים על עמילן יוצרת תסיסה בקיבה ומזיקה מאוד לעיכול.
ומכל מקום, גם לקינוח יש מקום כאשר נאכל באיזון בזמנים של שמחה ותענוג לנפש.
והכל כידוע שאלה של איזון ושליטת השכל על התאווה.