צום י"ז בתמוז

צום י"ז בתמוז

חמישה דברים רעים אירעו בי"ז בתמוז:

1. נשתברו הלוחות הראשונות לאחר ראיית משה את עמו רוקדים עם עגל הזהב.
2. בוטל קורבן התמיד מלהקריב בבית ראשון.
3. הובקעה העיר בחורבן בית שני.
4. שרף אפוסטמוס הרשע את התורה; והועמד צלם בהיכל.

כידוע, תכלית התענית הינה שישב האדם מרוכז ובלא הסחות דעת ויתבונן בעולמו הפנימי והמעשי, היכן נוגעים ושייכים אליו אותם אירועים קשים שקרו לעם ישראל, מה יכולים ללמדו וכיצד יכול לתקנם.

נשתדל להבין היכן נוגעים בנו אירועי י"ז בתמוז באופן שנפיק מהתענית את התועלת המתבקשת ממנה:

1. נשתברו הלוחות הראשונות לאחר ראיית משה את עמו רוקדים עם עגל הזהב.

עבודת האדם בעולם הינה להתענג על זיו ה', תענוג זה טמון בהגעתו לשלמותו העצמית דרך הוצאת כוחותיו מן הכוח אל הפועל ודרך התאחדות והתכללות עם זולתו.

כאשר האדם אינו מחובר לרוממותו העצמית המאפשרת לו להתחבר בקשרי כבוד ואהבה עם כל אדם, אזי הוא נאלץ לקנות את ערכו ע"י התנשאות והנמכת זולתו, שהם שורש הפירוד וחטא שנאת החינם כידוע.

ישות נפרדת זו של האדם נבנית דווקא ע"י כך שמבדילה את עצמה מזולתה ומרחיקה את כל מי שלא גורם לה להרגיש טוב עם עצמה (הרחקה הנובעת מהישות ולאו דווקא מהשליליות שבאותו אדם, שבמקרה כזה אכן צריך להתרחק). הרחקה זו נמשלת לסלע גדול שחוצבים ממנו החוצה את מרבית חלקיו עד שנשארת דמות פסל. פסל זה הוא חטא העגל – תוצאת אי מודעות האדם לרוממותו העצמית כמבואר ודו"ק.

הכרת האדם ברוממותו העצמית, המאפשרת חיבור ואהבה ומתקנת את שנאת החינם כנ"ל, נעשית ע"י סוד הלוחות הראשונים.

בהקדמה לעץ חיים מבאר רבנו המהרח"ו זצ"ל כי סוד הלוחות הראשונים הוא העסק בעץ החיים שהוא חכמת הקבלה. לימוד זה טומן בחובו השראה  עליונה ואור גדול החושף ומעורר באדם את רוממותו, את אורות נשמתו ואת רצונו להתעלות ולהתקדש, אור זה מספק לאדם תענוג בעבודת ההשפעה והחיבור וגואל אותו מן הפירוד ושנאת החינם.

סוד זה מופיע במקומות רבים כגון בהקדמה לתע"ס אות קנה:

"ההארה שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק (בחכמת הקבלה), מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלמותו".

ובזוהר הקדוש, הסולם פרשת קדושים, אות צה:

"אשרי הם היודעים דרכי התורה, ועוסקים בה בדרך הישר (דרך האמת), שהם נוטעים אילנות החיים למעלה (בפנימיות נפש האדם), דהיינו שממשיכים מוחין לזעיר אנפין (למקום הרגש, דרכו חווה האדם את העולם) הנקרא עץ חיים, שכולם הם רפואה לנפשו"

אם כן, למדו כי כאשר אין האדם מזין את שכלו עוסק בעניינים המפתחים ומעצימים את רוממותו העצמית בסוד "נשתברו הלוחות", אזי הוא נופל לקטנות ופירוד בסוד "עגל הזהב", וכידוע: "הקב"ה אינו שורה במקום פגום".

על זה כמובן יש לשוב בתשובה, כלומר להשיב את אות ה' לרוממותה העצמית לקבל גדלותה מיהו' ולא מהתנשאות על בני אדם.

2. בוטל קורבן התמיד מלהקריב בבית ראשון.

קורבן התמיד שנקנה מכספם של כלל ישראל והוקרב פעמיים ביום כליל על המזבח בא ללמדנו את אותו סוד ייחודי לעם ישראל; שמטרתנו משותפת, ושתושג רק בזכות וכאשר כל אחד ואחד ימסור את נפשו על כך (כפי שמסמלים נתינת הממון ושריפת הכליל). עלינו להתבונן ביום זה, האם אנו מרגישים אחד עם עמנו, והאם אנו משקיעים, מכוונים וממקדים את חיינו בהשגת אותה תכלית – להתקרב ולקרב אל ה'.

3. הובקעה העיר בחורבן בית שני.

חומת ירושלים נבקעה בי'ז בתמוז וטיטוס וחילותיו פרצו לעיר.

כידוע, 'ירושלים הבנויה', מסמלת את סוד גמר התיקון (עיין אגרות הסולם א).

תיקון כידוע, הינו גילוי מהות ועצמות הנפש דרך לבושיה – הגוף, המחשבה, הדיבור והמעשה. התיקון, לא רק שהוא מגלה את המהות הפנימית, אלא אף מתאחד עמה בדרך מסוימת, כך שהתוכן הפנימי והגילוי החיצוני נעשים כלפי חוץ, מהות אחת ממש. (עיין תורה אור, יג ג, ד"ה פתח אליהו. ופירוש שטיינזלץ לתניא, כרך א, ע' 96).

'בקיעת העיר', פירושה שלבושי האדם הנ"ל אינם מבטאים את מהות ועצמות הנפש, אלא הינם חיצוניים בבחינת ישות נבדלת ונפרדת – באמצעות הלבושים מגלה הנפש את כוחותיה, אמנם אין היא מזדהה איתם.

(בעלי סוד ימצאו בעיונים כאן גם את סוד הקישוט (תע"ס ח"א פ"א או"פ אות מ).

אם כן, עלינו להתבונן ביום זה; האם חיי והתנהגותי משקפים ומבטאים את קדושת נשמתי וייחודיותה או שמא אני חיי חיים חיצוניים ומרצים, שאינם מבטאים את נקודת פנימיות לבבי.

4. שרף אפוסטמוס הרשע את התורה; והועמד צלם בהיכל.

בפירוש הסולם לספרא דצניעותא (אות מא – מג) מבאר כי זעיר אנפין, המכונה 'צלם' (שה"ס הקב"ה) גונז טובו וברכותיו באוצר הנקרא היכל, שהוא מלכות (רצונו המתוקן של האדם).

תכלית התורה הקדושה הינה לקשר בין האדם לאור העליון שרוצה הקב"ה להיטיב לו.

אדם שעוסק בתורה ואינו זוכה למאור שבה, המתבטא בהשראה ובתענוג מהשפעה, צריך לעשות עם עצמו חשבון נפש ולברר את הנהגתו (עיין הקדמה לתע"ס, אות כב – כג).

התורה הקדושה הינה החכמה השלמה שצריכה לשרות ולהתאחד עם שכלו של האדם ולהשלימו, אמנם כאשר אין האדם מחובר אליה כראוי, אלא לעולם של דמיון ועיוותי חשיבה, אזי נקרא הדבר כי: 'שרף אפוסטמוס הרשע את התורה; והועמד צלם בהיכל'.

אם כן, עלינו להתבונן עד כמה דעתנו הינה דעת תורה או עד כמה דעתנו הינה דמיונות ועיוותי העולם החיצון.

צום מועיל לכולם

מועיל מלשון מעלה; "ומשה עלה אל האלהים, ויקרא אליו יהו -ה" (שמות יט, ג).