תחיית המתים
אין ספק כי שיקום הנפש ממכאוביה השונים, מחסימותיה הפנימיות, מתקיעותה וחוסר מימושה השלם, מאי מציאותה בקשרים זוגיים, הוריים וחברתיים מתוקנים ומיובשה הרוחני הינה בחינתה היותר בהירה ונגישה של סוד תחיית המתים.
לזכור עלינו תמיד כי האדם בן אלהים הוא – את כל אשר לו חפץ להנחילו לתענוג ומנוחת עדי עד.
בבחירתו החופשית של האדם הוא יכול להעפיל מעלה מעלה אל מעל השחקים ומחוזות העולמות העליונים או חלילה לרדת מטה מטה מדחי אל דחי להעליב, להשפיל ולהחריב את צלם ה' אשר בו.
כוחותיו העצמיים והפנימיים של האדם של אמונה, תענוג, רצון, השראה וכו' הינם אין סופיים והם הם כנפי הנשרים אשר יישאוהו אל שלמות השלמויות המיוחלת והמצויה לו כבר מנגד בקרבו כידוע (עיין פרי חכם, שיחות, ע' רלא, מציאות העבודה). ברם, ביד האדם גם לכפור בעיקר ולצאת לתרבות רעה, תרבות אנשים חטאים, ולהתמזער לקבל קורת רוח מן הנחות, השפל והירוד שבירודים, להשפיל גאוות נשמתו אל ההפקרות, הפורענות ופיזור הדעת לבטלה חסרת תכלית ותקנה רח"ל.
טבילת האדם במקווה התשובה ואור החיים והאמת והיוולדו מחדש לדרך חיים של ריפוי הנפש מכל טינופיה אל עבר ניקיון כפיים ודרך טהורה וקדושה של דבקות אלקית הוא סוד תחיית המתים.
גילוי רצונה האמיתי של נשמת האדם בתודעה הגלויה הינו ההארה המיוחלת לנפש כל חי עלי אדמות ולשם כך ניתנה תורת ישראל.
תענוגה של הנשמה הינו תענוג עצמי ההולך ומתגלה כאשר הולכת ומבריאה מכל תחלואי הנפש שהצטברו עליה במסעה הרוחני ומתגלה היהלום שבכתר אשר היא וקמה לתחייתה להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו.
הדברים עלולים להישמע גבוהים אמנם הינם תכלית הפשיטות ורק לפקוח את העיניים צריך.
"אנכי אנכי הוא מחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור…מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך" (ישעיה מג).