מאמר ההתבוננות
אין ספק שהדבר החשוב ביותר בחיי האדם בכלל ובחיים הרוחניים בפרט הוא עבודת ההתבוננות.
מכיוון שאנו חיים בעולם בו האמת נסתרת ואור החיים העליון גנוז, הרי שאי אפשר להביט בייחוד, שלמות ופאר הבריאה ללא התבוננות עמוקה ויסודית. תחושת מנוחת הנשמה לה כולנו עורגים תגיע רק כאשר תתייחד הנשמה עם שורשה ותוציא אל האור את השלמות הגנוזה בה. רק כאשר האדם ידומם את כל אין סוף הגירויים והסחות הדעת החיצוניים, ישקיט את נפשו ויתבונן אל עומק עצמו ואל עומק החיים ואל מציאות ומשמעות קיומו של בורא העולם יתברך, רק אז יזכה להבין מעט את המציאות האמיתית בה הוא קיים ולאן מועדות פניה.
בעבודת ההתבוננות ישנן שתי בחינות עיקריות:
1) התבוננות על שאלות יסודיות בחיינו כגון: מה הטעם בחיינו? מה חובתנו בעולמנו? הכיצד יתכן צדיק ורע לו? מהי תכלית הבריאה? וכו'.
2) התבוננות עצמית – בחינת הכוחות הנפשיים, ההרגשים, המחשבות, והכרת הרע בקרבו.