כאב פנימי מפגיעת קרוב

כאב פנימי מפגיעת קרוב

אדם מצפה מהקרובים אליו להתנהג באופן הראוי לקרבתם. כאשר ציפייה זאת מתאכזבת, ודווקא בשל היותם קרובים זה לזה, מתמלאת הנפש ברגשות שליליים של פגיעה, אכזבה, כעס, צער, תחושת בגידה ואיבוד אמון.

כידוע, כאשר הרגש כל כך מוצף, השכל אינו מסוגל לחשוב ולברר את המציאות כראוי, ולא עוד אלא שקל מאוד ליפול לכעסים על ביטוייהם הרבים.

 

על כן, העצה הראשונה היא לא להגיב. לא בדיבור ולא במעשה!

אח"כ מוטב להתבודד ולבחון את המחשבות שמולידות את אותם רגשות שליליים; האם הן מחשבות צודקות ונכונות או האם הן מחשבות הנכנסות תחת הקטגוריה של 'עיוותי חשיבה'.

 

בין כך ובין כך, האדם עלול למצוא את עצמו מבין בשכל שלא שייך לאפשר לרגשות אלו לקונן בנפשו, בין אם הם לכאורה לגיטימיים ומוצדקים וכל שכן אם אינם, אולם, בפועל אינו מצליח להשתחרר מהכאב והעומס על ליבו.

 

האדם עושה את המהלך הנפשי הנכון, לאמור: 'הרע שנעשה לי בעצם לא נעשה לי, אלא הוא רע של מי שעשה אותו, ולכן אני בוחר לכבד את האדם שעשה לי רע בהביני שזה עולמו וזה הרע שלו וזו בחירתו, אמנם, באותה נשימה אינני מסכים לאפשר לרע זה לחדור לנפשי ולשבש את חיי'.

 

בכוח מחשבה זו להגן על נפשנו ולרפאות אותה. אמנם, הינה אנו רואים, שעל אף כך, הכאב עדיין ממלא את הלב, הנפש מכווצת והמחשבות טורדות. משהו פנימי מתחולל פה וצריך להבינו ולתת לו מענה ופתרון.

 

נראה שמה שקורה בנפש הוא, שאכן לאחר בירור נכון במחשבה, המסקנה שתעלה היא שגם אם הייתה פגיעה אמיתית מהאדם הקרוב אלינו, סוף כל סוף אין זה מתוקן לאפשר לרגשות השליליים הנ"ל לכונן בנפשנו ועלינו לקבל בחירות והחלטות לחזור למצב של שמחה וחיים – את המסקנה הזאת משומה קשה לנפש לקבל, קשה לה לקבל שרגש הצער והכאב, בעומק אינו לגיטימי ואינו מעיד אלא על חשיבה לא נכונה, על מיעוט אמונה ועל ניתוק מהשם.

 

אם כן, למדנו כי, מחד זה לגיטימי לצפות מהקרובים אלינו להתנהג באופן ראוי, וזה טבעי להיפגע מהתנהגות לא ראויה, ואף לדרוש התנצלות. ומאידך, בעומק יותר, התגובה הרגשית השלילית, סוף כל סוף מכווצת את נפש האדם ומרחיקה אותו מאור ה' יתברך ויתעלה – עם ריחוק זה מאור החיים אין להשלים אפילו לרגע אחד! דכתיב: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי", "אם אסק שמיים שם אתה ואם אציע שעול הינך".

 

אחרי התבוננות פנימית זו האדם עלול להגיע למסקנה שמוטב לו להיפטר לצמיתות מרגשותיו השליליים ולהתאחד עם הקרוב שפגע בו בדרכי תיקון, עבודה ושלום.

אמנם, כאן עלולה לצוץ ולעמוד על המשמר ישותו וגאוותו של האדם – קשה לו להכיל את העובדה שבכך שחזר בו מההתבצרות ברגשותיו השליליים הוא בעצם נתפס בטעותו וממילא ערכו יורד לכאורה.

 

רגש נוסף שעלול להשתלט במצבים כגון אלו הוא רגש הפחד. האדם מפחד לסלוח ולתת הזדמנות חדשה

מחשש להיבגד ולהיפגע בשנית. הרגשות השליליים שמרגיש, בעצם שומרים אותו במקום שלא נותן

הזדמנות חדשה, וממילא אינו נותן הזדמנות להיפגע ולהיות נבגד בשנית.

 

יצר ועיוות חשיבה נוסף, המתלווה לרגש הכעס, הוא הרצון להעניש ולנקום בפוגע. מטרת הבצרות הנפגע ברגשותיו השליליים היא לגרום לפוגע לחוש רע עם עצמו וזה עונשו ונקמתו. ממילא, בכדי שהנקמה והעונש יהיו גדולים יותר, הנפגע מוכרח להישאר במקומו הרגשי השלילי זמן רב יותר ובמצב חמור יותר.

 

כמוכן, נפש האדם זקוקה לכך שהפוגע יבין את טעותו ויתנצל עלייה ויתחרט עליה. בכוח התנצלות וחרטה אמיתית של הפוגע לרפא את נפש הנפגע ולהסיר ממנה את הרגשות השליליים. חוסר האמונה והתקווה של הנפגע ביכולתו של הפוגע להודות על טעותו ולא לחזור עלייה מקשה עליו להיפטר מרגשותיו השליליים, לחשוב על מחילה ולנסות לשוב ליחסי שלום.

 

ובאשר לנפגע, עליו לדעת כי הוא מצווה מן התורה למחול לפוגע בלב שלם ונפש חפצה, ולא להקשות עליו בבקשת התנצלותו, וכמ"ש הרמב"ם:

 

"אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ונפש חפיצה. ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור; וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב, אינם כן, אלא 'ועברתן שמרה לנצח'" (הלכות תשובה פ"ב ה"י).

 

וכן כתוב בספר תומר דבורה לרמ"ק זצ"ל:

 

"כך האדם צריך להתנהג עם חברו – לא יהיה נוטר איבה מהכעס הקודם. אלא כשיראה שחברו מבקש אהבתו, יהיה לו במדרגת רחמים ואהבה יותר ויותר מקודם".

 

עוד אמרו חז"ל (ראש השנה יז.):

 

"כל המעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו".

 

עוד צריך לדעת, כי מצד הטבע, לאשה קצת יותר קשה להתפייס מן הגבר. וזו לשון הגמרא (נדה ל"א:):

 

"..מפני מה האיש מקבל פיוס (נוח לרצות – רש"י), ואין האשה מקבלת פיוס? זה ממקום שנברא (אדמה, עפר תיחוח נוח ליבטל) וזו ממקום שנבראת (בשר ועצמות קשין)".

 

עם כל זאת, על האשה לראות את טבעה זה כפגם, להתאמן היטב על השלטת שכלה על לבה, ולא לתת לרגשותיה לשלוט על תגובותיה.

 

ישנה אפשרות שגם לאחר קריאה, התבוננות והסכמה עם התוכן של מאמר זה, האדם יבין את עצמו יותר, ובכל אופן הרגש הכואב עדיין איננו מוכן להתפנות מלבו. אם כן, הראוי להיעשות כעת הוא מעשה!

 

1) או להתגבר על המחסומים הנפשיים והתודעתיים הנ"ל, לגשת למחול, להתפייס ולשוחח בנועם עם הפוגע על הדברים בכדי שלא יחזרו על עצמם בעתיד (ישנם מקרים שבהם שיחה אחת מספיקה וישנם מקרים שבהם דרוש תהליך. בשני המקרים התהליך צריך להיות מתוך שמחה וזאת על ידי המחשבה 'חשוב טוב יהיה טוב').

 

2) או במקרים חמורים, פשוט להתרחק מהפוגע, וכמו שכתבנו למעלה: 'הרע שנעשה לי בעצם לא נעשה לי, אלא הוא רע של מי שעשה אותו, ולכן אני בוחר לכבד את האדם שעשה לי רע בהביני שזה עולמו וזה הרע שלו וזו בחירתו, אמנם, באותה נשימה אינני מסכים לאפשר לרע זה לחדור לנפשי ולשבש את חיי'.

 

כעת, לאחר שהתרחקתי, עלי לחזק את קו ימין בנפש, וממנו לשוב ולהתפתח בקווים שמאל ואמצע:

קו ימין הוא קו החיבור למהות הפנימית ולאהבה העצמית הבלתי מותנית מכוח עצם הקיום שלי, הביטחון, הערך והרוממות העצמית, הדימוי העצמי הבריא והעיסוק בפועל בדברים האהובים, המענגים והמפתחים את הנפש.

קו שמאל הוא קו המימוש העצמי וההצלחה המעשית בעולם.

קו האמצע הוא קו היחסים הזוגיים, המשפחתיים והחברתיים וקו השליחות והייעוד המשמעותי בעולם – להשפיע ולהיטיב לזולת.

 

באפשרות להתרחק מן הפוגע ולבנות מציאות חדשה יש לבחור אך ורק לאחר שתמו כל הניסיונות וההשתדלויות הראויות והנכונות, ובמיוחד כאשר מדובר בקשרי נישואין ו/או הורים ילדים.

 

לסיכום: ההישארות במקום הכואב הינה מידה רעה ונקראת בלשון חז"ל (אבות ה, יא): "קשה לרצות".

ההישארות במקום הכואב עלולה להוליד נזקים חמורים לאדם עצמו ולעתידו וכן למשפחתו הקרובה ח"ו.

 

על כן, העצה היא לחזור על מאמר זה מספר פעמים ולזהות היכן היא נקודת החולשה העיקרית (סה"כ 6 נקודות) ולעשות עליה עבודה. עבודה פנימית ועבודה מול הפוגע.

 

וכמו שעלינו להתנהג, כבוראנו:

 

"אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות. מוחל עוונות עמו..מרבה מחילה לחטאים, וסליחה לפושעים..עושה צדקות עם כל בשר ורוח".

 

וכמו שכתוב בסוף הקדמת ספר אמרי בינה לאדמו"ר האמצעי ז"ל:

 

"הדרך ישכון בה אחדות ה' הוא דווקא בבחינת הביטול והעדר הרגשת עצמו מכל וכל כידוע, וכאשר ידוע לכל אשר חפץ בקרבת אלקים שכל שהנפש שפלה ונמוכה ביותר שם ישכון אור אין סוף ברוך הוא, כמ"ש (ישעיה נז, טו): "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח"".

מוזמנים לשתף

רוצה להצטרף לקהילה שלנו?

מעוניינים לקבל למייל תכנים וטיפים מעשירים בנושא בריאות הגוף והנפש? 

השאירו פרטים ונהיה בקשר

רוצה להצטרף לקהילה שלנו?

מעוניינים לקבל למייל תכנים וטיפים מעשירים בנושא בריאות הגוף והנפש? 

השאירו פרטים ונהיה בקשר