זמני עומס של התמודדות עם בעיות
לאדם יש ערך רם ועליון מאוד במקום בו הוא מתמודד!
כאשר האדם מתמודד עם אי איזו בעיה וצרה שלא תהיה בעולם, כאשר הוא מתמודד באצילות נפש, על פי דעתה של תורה, השקפתה, מוסרה והלכותיה, אזי בזה הוא עושה ב' דברים:
א. מקבע היטב את אותן מקבץ דעות וערכים דקדושה בנפשו, ומעמיקם, ומגלה רזיהם אשר בשורשם (שכן הוא רואה את האור החוזר העולה במציאות מן האמת שבהם).
ב. מייצר מלאך של אותן הדעות, וזה המלאך מלווהו כל ימי חייו, להאציל לו שכלים חדשים, הן בעניינן והן בעניינים הקרובים להן.
והנה, לאלו ההפנמה והבגרות הנפשית אין ערוך ולערכן אין חקר, והן הן קניינם ושכרם של 'זמני עומס של התמודדות עם בעיות' – כאשר מנוהלים על פי דעתה, מוסרה והלכותיה של תורה כנ"ל.
והנה, זו ההתמודדות לפעמים בולעת לאדם את כל זמנו כך שאינו פנוי לעסק תורתו, חמצן נפשו וחיות נשמתו. אולם ידע נאמנה, שבזו ההתמודדות דייקה, זוכה לגעת במהותה של תורה, ובמהותה של נשמתו, וזה השער לה' צדיקים יבואו בו.
והנה, דווקא בזמנים הללו של עומס ההתמודדות, כל מסירות נפש על התורה והתפילה, מגלה על אף מיעוט הזמן שבה, מה שלימודים רבים בזמן אחר של עידון ומנוחה לא ניתן לגלות ולהתעלות.
וזה סוד יציאת מצריים, וכמ"ש בספר עצות והדרכות לרב גרינוואלד (ח"א ע' קז): "שדווקא מאנשים במצבים קשים מאד נולדים עניינים גדולים" ע"ש.
וכן כתב בשערי תשובה לרבנו יונה (שער שני, אות ב – ה): "כי יהיה החושך סיבת האורה" עש"ה.