כתב בעל הסולם זצ"ל (מאמרי הסולם, ע' שפה):
"אם תתפוס שיטת ה'רצון לקבל', אז תמצא כל ענייני תהלוכות הגוף וכל תוצאותיו, הן בהפיזיולוגיה והן בהפסיכולוגיה…על כן ראוי מעתה להתחיל חקירת הפיזי (גופני) וחקירת המנטלי (שכלי / נפשי) מחדש, וביחס אמיתי לקוטב הנ"ל האמור (הרצון לקבל)".
בספר מכתב מאליהו (כרך ה, ע' 90) מבאר את הסיבה האמיתית לדאגה ורפואתה וזו לשונו:
"אבל הסיבה האמיתית לדאגה תמידית היא שמכיר שאין לו שום בטחון שישיג את העניינים החיצוניים שהוא שואף אליהם. שאיפה זו – השאיפה ל"השגה" ו"נטילה" – הגשמתה תמיד תלויה באחרים ובנסיבות. אין בטחון אלא כששואף לעניינים פנימיים – השאיפה ל"הויה" – כי בזה אינו תלוי באחרים כלל. על כן בשאפו לקניינים ירגיש בפנים לבבו שלהבל ישאף, ואינו בידו, ומכאן שורש הדאגה…
רפואת הדאגה: "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל וכו' אשריך בעוה"ז", וזה גם שורש הביטחון, כי יודע שהשי"ת נותן לו כל הנדרש לו לעבודתו הרוחנית לפי חלקו – כלים ובגדים לפי מדתו ממש" עכ"ל.
כן סיים החכם באדם את ספר חכמתו (קהלת יב, יג):
"סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם".
ברגע שהאדם יפנים, כי החיים קצרים הם ולא נשאר מהבלי העולם ולא כלום לאחר מותו. וכמו כן יפנים כי לאחר מותו מתחילים החיים האמיתיים והנצחיים באמת (ואם יזכה יתחילו כבר בחיים חיותו), אזי ימקד את כל כוחותיו ושכלו לברר, לכלול ולכוון את כל רצונותיו לרצון אחד בלבד – למצוא את האלקים בקרבו פנימה.
לשם השגת מטרה זו אין הרצון מושך דברים מחליאים, לא בכמות ולא באיכות. אדרבה, מושך רק אורות של חיים ומרפא.
רוב העולם צריכים לעבור ח"ו ייסורים רבים בכדי להגיע לתובנה זו. אמנם, החכם האמיתי מאמין בחכם ממנו והולך בעצתו מעל דעתו.