You are here:Home-מאמרים-גוף ונפש-העמקה בהבנת מאמר הרמב"ם בהלכות דעות

העמקה בהבנת מאמר הרמב"ם בהלכות דעות

העמקה  בהבנת מאמר הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות:

"יש דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו,לפי טבע גופו ("מצע"); ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותן במהרה יותר משאר הדעות (ע"י "השפעת הסביבה"); ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו, אלא למד אותן מאחרים או שנפנה להן מעצמו, לפי מחשבה שעלתה בלבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה   בלבו ("הרגל נעשה טבע שני")" (פ"א,ה"ב).

במאמר החרות, כותב בעל הסולם זצ"ל כך:

"המצע,שהוא החומר הראשון שלו (של האדם).כי האדם נברא יש מיש,דהיינו מפרי מוחותיהם של מולידיו.ולפיכך,נמצא בשיעור מסוים,כמו העתקה,המועתקת מספר לספר,כלומר,שכמעט כל העניינים שהיו מקובלים ומושגים באבותיו ואבות אבותיו, באים ונעתקים גם בו.

אלא ההבחן הוא,שנמצאים בבחינת הפשטת הצורה,בדומה לחיטה הנזרעת,שאינה ראויה לזרע,אלא אחר שנרקבה ופשטה צורתה הקדומה.כן הטיפה הזרעיית,שממנה נולד האדם,אין עוד בה כלום מהצורות של אבותיו,רק כוחות נעלמים בלבד.

כי אותם המושגים שהיו באבותיו בבחינת מושכלות,נעשו בו בבחינת סתם נטיות, הנקראות אינסטינקטים או הרגלים,מבלי לדעת אפילו למה הוא עושה כך,שהמה אמנם בחינת כוחות נעלמים שירש מאבותיו.באופן,שלא בלבד הקניינים הגשמיים באים לנו בירושה מאבותינו,אלא גם הקניינים הרוחניים,וכל המושכלות שאבותינו עסקו בהם,מגיעים אלינו בירושה מדור לדור.

ומכאן יוצאים כל מני נטיות שונות שאנו מוצאים בין האנשים,כגון: נוטה להאמין,או לביקורת,נוטה להסתפק בחיים חומריים,או מתאווה רק לשלמות רוחנית מוסרית, ומואס בחיים שאין בהם חפץ,קמצן,ותרן,עז פנים,ביישן.

כי כל אלו התמונות המתראות באנשים,אינן מרכושם עצמם אשר רכשו,רק ירושה פשוטה שנפלה בחלקם,מאבותיהם ואבות אבותיהם.כידוע,שבמוח האדם יש מקום מיוחד שהירושות הללו שורות שם,ונקרא "מח המוארך" (או סובקונשינס: תת מודע), שכל הנטיות הללו מתגלות שם.

אולם,מתוך שמושכלות אבותינו,מפרי נסיונותיהם,נעשו בנו לנטיות בעלמא,על כן נחשבים כמו החיטה הנזרעת,שפשטה צורתה הקודמת,ונשארה עירומה,ורק כוחות טמונים בה,הראויים לקבל צורות חדשות,שבנידון שלנו ראויות הנטיות לקבל צורות של מושכלות,שזהו נחשב על כן לבחינת חומר ראשון,והוא גורם הא' העיקרי,הנקרא "מצע",שבו כלולים כל הכוחות לנטיות המיוחדות שירש ממולידיו,והם מוגדרים בשם מורשת אבהית.

ודע,שכל הנטיות הללו,יש מהן שבאות דווקא בבחינת השלילה,כלומר להיפך ממה שהיו נמצאים באבותיו. ומכאן אמרו: כל מה שיש בלב האב בסתר,מתגלה אצל הבן בגלוי.

וטעם הדבר הוא,מפני שה"מצע" עומד בבחינת פושט צורה קדומה,כדי ללבוש צורה חדשה. ולפיכך נמצא קרוב לשלילת צורות המושכלות של אבותיו,כמו החיטה הרקובה באדמה,שמאבדת מעצמה כל הצורה שהייתה בחיטה.ועם כל זה,תלוי הדבר ביתר ג' הדברים.

השפעת הסביבה:

סבה הב' הוא,סדר "גורם ונמשך" באורח ישר המיוחס לתכונת המצע מצדו עצמו, שאינו משתנה. פירוש: על דרך שנתבאר בחיטה הרקובה באדמה,אשר הסביבה שהמצע נתון בה,כמו האדמה,המלחים,הגשם,האוויר והשמש,היא פועלת על הזריעה,בסדר ארוך של גורם ונמשך,במהלך איטי והדרגתי,מצב אחר מצב,עד שמתבשלים. והמצע חזר ולבש צורתו הקדומה,דהיינו צורת החיטה,אולם בשינויים של כמות ואיכות,שחלקם הכללי אינו משתנה כלום,שלא יצמחו דגן או שיבולת שועל,אלא בחלקם הפרטי משתנים בכמות,דהיינו שמחיטה אחת נעשו עשר,או עשרים חיטים,וכן באיכות,שהמה משובחות או גרועות מצורת החיטה הקודמת.

על דרך זה כאן,האדם בתור "מצע",נתון בתוך הסביבה,דהיינו בתוך החברה,והוא מושפע ממנה בהכרח,כמו החיטה מסביבתה. כי המצע הוא רק צורה גולמית,ועל כן מתוך המגע ומשא התמידי שלו עם הסביבה והחברה,הרי הוא מתפעל על ידיהם, במהלך הדרגתי,של סדר מצבים בזה אחר זה,בדרך גורם ונמשך.

ובזמן הזה,מתהפכות בו הנטיות הכלולות במצע שלו,ומקבלות בחינות של מושכלות. למשל,אם ירש מאבותיו נטייה להיות קמצן,הנה כשגודל,הולך ובונה לעצמו שכליות ועיונים,אשר כולם מסיקים לו החלטות אמיתיות,שטוב לאדם להיות קמצן.וכבר ידעת,שאף על פי שאביו היה ותרן,יכול הוא לרשת ממנו נטייה שלילית ולהיות קמצן. כי השלילה,היא גם כן ירושה גמורה,ממש כמו הקיום.או שירש מאבותיו נטייה להיות חופשי בדעות,והוא הולך ובונה לעצמו עיונים,ומסיק מהם מסקנות,שאך טוב לאדם להיות חופשי. אולם מאין הוא נוטל אותם המשפטים ודרכי ההיקש ומשא ומתן? כל זה הוא נוטל מהסביבה שלא מדעתו,כי המה משפיעים לו דעותיהם וטעמם, בבחינת גורם ונמשך הדרגתי.

באופן שהאדם מחשיבם שהם רכושו עצמו,אשר רחש אותם בדרך עיונו החופשי. אמנם גם כאן,כמו בחיטה,יש חלק אחד כללי בלתי משתנה מגדרו של ה"מצע",כי בסופו של דבר נשארות הנטיות שירש,עומדות אצלו בעינן,כמו שהיו מצוירות באבותיו,וזהו המכונה גורם הב'.

הרגל נעשה לטבע שני:

סבה הג',הוא סדר גורם ונמשך באורח ישר,העובר על המצע,ומשתנה על ידיהם.כי מתוך אשר הנטיות המורשות נתהפכו באדם בסיבת הסביבה,לבחינות מושכלות, לפיכך נמצאות פועלות באותם הכוונים,אשר השכליות הללו מגדירות אותם. למשל,הקמצן מטבעו,אשר ע"י הסביבה נתהפכה אצלו הנטייה של הקמצנות למושכל,ומבין את הקמצנות על פי איזה גדר שכלי.

נניח שמגן על עצמו במנהגו זה שלא יצטרך לבריות,הרי שהשיג בחינת קנה מדה לקמצנות,שיוכל לוותר בזמן שלא יהיה לו מציאות מהפחד הזה.נמצא שהשתנה הרבה לטובה,מהמידה שירש מאבותיו.וכן לפעמים מצליח לעקור נטייה רעה מתוכו לגמרי,והוא על ידי הרגל,אשר כוחו יפה להיעשות לו טבע שני (עיין דעות פ"א,ה"ז).

אשר בזה יפה כוח האדם מכוח הצומח,כי החיטה לא תוכל להשתנות אלא רק בחלקה הפרטי,כאמור לעיל,מה שאין כן האדם,שיש לו יכולת להשתנות,מכוח ה"גורם ונמשך" של הסביבה,אפילו בחלקים הכלליים,דהיינו להפוך נטייה שלמה,ולעקור משרשה את ההופכיות שלה.

גורמי חוץ:

סבה הד',הוא סדר גורם ונמשך,העובר על המצע מדברים הזרים לו לחלוטין,ופועל עליו מבחוץ. פירוש: שאותם הדברים,אין להם שום שייכות לסדר הגידול של המצע, לפעול עליו באורח ישר,אלא שפועלים באורח בלתי ישר.למשל,הכלכלה וטרדות,או הרוחות,וכדומה,אשר יש להם לעצמם סדר שלם הדרגתי ואיטי,של מצבים מ"גורם ונמשך",הגורמים שנויים במושכלות האדם לטובה או לרעה.

הנה ערכתי ארבעת הגורמים הטבעיים,אשר כל מחשבה,וכל שכל המופיע בנו,אינם אלא רק פרותיהם בלבד. ואפילו ישב אדם ויעיין באיזה דבר יממה שלמה,לא יוכל להוסיף או לשנות על מה שארבעת הגורמים הללו נותנים לו.וכל הוספה שיכול להוסיף,היא במידת הכמות,אם שכל גדול,או שכל קטן. מה שאין כן באיכות,לא יוסיף אף משהו,כי המה הם הקובעים לנו את האופי והצורה של השכל ושל המסקנה בעל כורחנו,בלי שאלת פינו כלל.באופן שאנו מסורים בידיהם של ארבעת הגורמים הללו,ממש כחומר ביד ביוצר.

בחירה חופשית:

אולם,כשאנו מסתכלים בארבעת הגורמים הללו,אנו מוצאים אשר למרות שכוחותינו חלשים מלעמוד כנגד הגורם הראשון,שהוא ה"מצע",עם כל זה,יש לנו היכולת והבחירה החופשית להגן על עצמנו משאר שלושת הגורמים,שעל פיהם משתנה המצע בפרטיות,ולפעמים גם בחלקו הכללי,דהיינו על ידי הרגל שקונה טבע שני.

הסביבה כגורם:

והגנה זו משמעותה,שאפשר לנו תמיד להוסיף בדבר בחירת הסביבה שלנו,שהם החברים,הספרים,המורים,ודוגמתם. בדומה לאחד שירש כור חיטים מאביו,אשר יוכל לעשות ממדה קטנה הזו,עשרות רבות,דהיינו,רק בבחירת הסביבה בשביל ה"מצע" שלו,שהיא אדמה פורייה,שיש לה כל המלחים והגלמים המכלכלים את החיטה במידה מלאה בשפע. כמו כן בעבודה,לשבח את התנאים שבסביבה,שיתאימו לצרכי הגידול והצמיחה.כי החכם יעשה בדעת,ויבחר אליו כל התנאים הטובים,וימצא ברכה. והסכל,ייקח הכל מהמזדמן לפניו,ועל כן תהפך לו הזריעה לקללה ולא לברכה.

הרי שכל שבחו ורוחו,תלוי בבחירת הסביבה לזריעת החיטה. אבל לאחר הזריעה במקום הנבחר,כבר נקבעת בחיטה הצורה המוחלטת,בהתאם לאותו השיעור שהסביבה מוכשרת לתת.

כן הנדון שלנו,כי אמת הדבר,שאין חירות לרצון,אלא מתפעל מארבעת הגורמים האמורים,ומוכרח לחשוב ולעיין כמו שהם מציעים לו,בלי שום כוח לביקורת ושינוי כמלא נימה,כדוגמת החיטה שכבר נזרעה בסביבה.

אולם,יש חירות לרצון,לבחור מלכתחילה בסביבה כזו,בספרים ומדריכים כאלו, שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת,אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו,ולקרוא בכל ספר שמזדמן לפניו,שמשום זה ודאי ייפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת,שהם מרובים ויותר נוחים לפניו. שמתוך זה,נעשה כפוי להשכלות גרועות ורעות,המביאות אותו לחטוא ולהרשיע. ודאי ענש יענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים,שאין לו בחירה עליהם,אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה,כי בזה ודאי יש בחירה,כמבואר.

לכן,המתאמץ בימי חייו,ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר,הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים,הבאים לו בהכרח,בלי בחירתו,אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה,המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו.וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיה: "עשה לך רב וקנה לך חבר"….

כי הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע משלו",מכל מקום,אין הכוחות מתגלים בפועל,זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה…ולא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו (בסביבה רעה),אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו,שטרם הספיק לגלותם בפועל,יישארו בהעלמם.כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל,וכמבואר לעיל,אשר רק בעניין בחירת הסביבה, משוער כל ענין ממשלתו של האדם על עצמו,אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש ….כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו,דהיינו,בבחירת הסביבה. אולם לאחר שבחר הסביבה,הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר".

 

הוסיפו תגובה או שאלה על המאמר:

Powered And Designed by Laisner SEO