רפואת ילדות קשה

רפואת ילדות קשה

מציאות האדם מתחילה להתעצב כבר מאופן תוכן מחשבתם ומעשיהם של הוריו בשעת יצירתו, לאחר מכן ממצב רוחה והתנהגותה של אימו בימי עיבורו, לאחר מכן ע"י היחס ומכלול החוויות שחווה מהוריו ומבני ביתו ולאחר מכן מהיחס שחווה במסגרות החינוך השונות.

יסוד היסודות של הבריאות הנפשית הינו היות האדם אוהב, מקבל, מכבד ומעריך את עצמו ללא תנאי וללא שום קשר למה פעל או נכשל במציאות.

אור פנימי זה נרכש או נגזל מן האדם בתקופת ילדותו ע"י היחס שקיבל, החוויות שחווה והתמונות שראה.

רובן ככולן של הפרעות ומחלות הנפש נובעות מחוסר האהבה והקבלה העצמית של האדם את עצמו, מחוסר אמונתו בעצמו והתייחסותו לעצמו באופן מרומם ומכובד כראוי לנשמתו הקדושה, חלק אלוקה ממעל, אשר בו.

כתוצאה מחשיפתו של הילד למציאות קשה (שצורותיה רבות מספור, ויכולות להיות קשות או קשות ביותר) נחקקת בו תודעה מעוותת ביותר בנוגע לתפיסתו את עצמו, תפיסתו את זולתו, תפיסתו את הנהגת המציאות וכו'.

תודעה זו, כאשר לא תטופל ותבוא על בירורה ופתרונה עלולה לתקוע את האדם ולהוליד לו צרות רבות בחייו.

ואומר אני, אם לא באתי לעולם אלא לסייע לאנשים ברפואת נקודה זו דייני.

כמובן שרפואה זו דורשת זמן, תהליך ובירור יסודי של רקע האדם, תוכן מחשבותיו וכו'. איננו מתכוונים לבארם כאן בהרחבה הראויה להם, אמנם נעמיד שתי נקודות מרכזיות כזרע הדורש טיפוח להפוך לעץ חיים מלבלב:

1) הוריו של האדם הינם חלק מעצם הוויית עצמותו ואין הדבר ניתן לשינוי! כך הוחלט ע"י המחוקק בעל הטוב המוחלט העליון יתברך שמו. נפש האדם זקוקה באופן עמוק ביותר לדעת ולהרגיש שיש לה שורש, שייכות ושושלת אליה היא קשורה. כל זמן שהוריו של האדם אינם ממוקמים בתודעתו באופן של 'נכבדי ארץ' הוא לעולם לא יוכל לחוות פיוס ושלמות עצמית. אדם האומר משפטים כגון: 'אין לי אבא או אמא', ,'הורי הם אנשים רעים', 'אני שונא את הוריי' וכד', בעצם גוזר על עצמו גלות עצמית נצחית ומירמור פנימי עמוק וכואב המקונן במעמקי נפשו. גם אחרי כל ההכחשות שבעולם עובדה זו לא תשתנה.

אמנם, אכן נשאלת השאלה, הכיצד ניתן לשים את ההורים בתודעתי כ'נכבדי ארץ' בזמן שעשו לי מה שעשו (או שחסכו ממני את צרכי ומאוויי הטבעיים ביותר לקיומי)? הכיצד אפשר לסלוח? הכיצד אפשר להיפטר מכל הרגשות השליליים והמחשבות הרעות כלפיהם?

תשובה:

אכן בתור ילדים, תלותיים, בלתי מודעים וחסרי יכולת להבין את עצמנו ולבחור כיצד להגיב בצורה נכונה ולא להיפגע היינו חסרי אונים. אמנם, כעת כאשר האדם התבגר בתודעתו, הוא יכול להסתכל על הדברים מנקודת מבט אחרת לגמרי, נקודת מבט אמיתית, הקשורה עם הבורא יתברך, וע"י כך לתקן את כל העיוותים שנעשו בנפשו.

על ההורים שהתנהגו בצורה בלתי ראויה, וגם אם הייתה קשה ביותר, יש להסתכל מתוך הכרה כי באמת בתוך תוכם אהבו אותי ורצו בטובתי המוחלטת ללא צל של ספק (שהרי אין הדבר אפילו בבחירתם אלא מוטבע בהם מטבע הבריאה), אמנם התנהגו כלפי כפי שהתנהגו מסיבה שהיו בעצמם חולים ועברו רקע קשה שפגע ועיוות את נפשם, מה שהביאם להתנהג כפי שהתנהגו.

הסתכלות זו מסייעת להיפטר מהכעסים על ההורים (שאין שום תכלית להזדהות איתם ולבטאם כפי שעלולים להמליץ אי אלו פסיכולוגים למיניהם), ולא זו בלבד אלא שעל האדם לשים את הוריו בתודעתו כ'נכבדי ארץ' כאמור, כלומר כאנשים בעלי מעלות, חשיבות, ערך וייחודיות, כלומר להעמידם בתודעה על פי מהותם האמיתית ולא על פי האופן המקולקל שהתגלו כלפיו (בעקבות עברם הקשה עצמם), הרי סוף כל סוף הם אלו שהעניקו לו את עצמו ואת מעלותיו ותכונותיו הטובות.

אדם צריך לשנות את היחס להורים מאכזבה, פגיעה, קושי וכו', לא לצפות לשנות את ההורה אלא את היחס אליו – יש את הפנימיות והמהות של ההורה ויש את ההתנהגות שלו אשר יכולה להיות פחות או יותר קשה.

ישנם תהליכים לקדם מציאות ואיכות של קשרים בפועל עם הורים שעדיין בחיים, ישנם תהליכים למקם את ההורים במקום בריא בתודעה גם אם כבר חלפו מן העולם. ישנו תהליך לילדים מאומצים, ישנו תהליך מחד לכבד את ההורים כאמור לעיל ומאידך להתרחק מהם פיזית כאשר ההתרעות עימם מזיקה לנפשי וכו'. והרי שעיקר העניין הוא להבין כי מיקומם הבריא של ההורים בתודעתו ובחייו של האדם הינם אבן יסוד יקרה מפז בסודות הבריאות הנפשית.

2. לאחר שהאדם ריפא את מקום ההורים וכעת יש לו בתודעתו ובלבו הורים טובים, אוהבים, דואגים וכו', עליו לעבור שלב נוסף והוא להשלים עם עברו וללמוד ממנו.

ההשלמה עם העבר והוויתור על מיליוני המחשבות והתחושות ההרסניות המתעסקות בו ללא תכלית תקל מאד על הנפש בדרכה החדשה להאיר את חייה.

כעת, והוא העיקר, האדם צריך לומר לעצמו: "זה מה שקיבלתי מההורים, אני משלים עם כך, אמנם אינני משלים עם הקשיים, הנזקים והמחיר שזה גורם לי!", "אני בוחר לא לשאת עלי את הנזקים שנגרמו לי אלא להתחיל את חיי מחדש נקי וטהור כביום היוולדי, אך כבר כבוגר, בעל חכמה, ניסיון, רצון ובחירה".

במידה והאדם נעשה נחות, כעסן, חסר בטחון וכו' בעקבות חווייתו מההורים, אל לו להשלים עם זאת אלא לקחת אחריות על עצמו ולתקן את הנזקים שנגרמו לו, וכמ"ש (דברים ל, יט): "ובחרת בחיים"!

כאשר הילד ממשיך במגמת האשמה וציפייה מההורים שישתנו, אזי הוא יישאר מתוסכל ופצוע בעומק הנפש.

על הילד ללמוד להשלים עם עברו, וגם אם היה קשה ביותר, אמנם מעכשיו והלאה לא להשלים עם התוצאות אלא לתקנם בעצמו.

כידוע, יתרון האור מן החושך דווקא – אברהם אבינו ומשה רבנו גדלו בבית עבודה זרה, רבי עקיבא היה רועה צאן ושונא תלמידי חכמים וכו', והנה, בכוח התשובה, שהיא סוד הבירור השכלי,  נהיו גדולי הדורות – כך גם את/ה.