המזון האמיתי בכלל ומזון החולים בפרט
כאשר אנו מבינים שלא באנו לעולם אלא למטרת השגת השי"ת, ממילא עלינו גם להבין שתכלית המזון והאכילה אינה אלא לסייע כך, ואין להם שום תכלית בפני עצמה (עיין רמב"ם, שמונה פרקים, פרק ה).
ישנן שתי בחינות במזון (עיין ראשית חכמה, ש' הקדושה, פט"ו, אות נב ואילך):
- מזון הרוח והנשמה, בסוד (קהלת ז, יב): "והחכמה תחיה בעליה", והוא מזון רוחני המגיע מעסק התורה.
- שהשפע העליון יהיה מושפע במזון הגשמי (לפי מדרגת נשמת הסועד).
ובמזון הגשמי עצמו שתי בחינות:
- שיהיה מועט, מתובל מעט ומתוקן יפה בעבור אשר יערב עליו, ותהיה נפשו מקבלתו ומתפייסת במיעוט ממנו.
- שיהיה המזון בריא ומזין לבריאות ולרפואה.
ובעניין השפע הרוחני המושפע במזון הגשמי ישנן ד' מדרגות (עיין שם, אות נז), ומבאר: שמזונם של החולים, מכיוון שכוחות גופם בטלים, הינו רוחני יותר וממילא מבורך יותר ומקיים יותר את הנפש!