האם בריאות טבעית יכולה להזיק?
בריאות טבעית הינה שיבה לחוקי הטבע הפשוטים, המאפשרים לגוף להבריא את עצמו מכל חולי.
חוקי הטבע הינם: מזון חי, מים טהורים, אויר צח, שינה מספקת, פעילות גופנית ומנוחת הנפש.
אם כן, נראית השאלה שהעמדנו למאמר זה מיותרת! הכיצד שמירת חוקי הבריאות יכולים בעצם להזיק לאדם?
כתב הרמב"ם ז"ל (סנהדרין פ"י):
"והיאך יאתו המאכלין הקלים, המעטים מכמותם הישרים באיכותם, לאדם שהרגיל במאכלים הרעים? אבל באמת הם מזיקים לו והוא שונא אותם. הלא ידעת מה אמרו האנשים שהיו רגילים לאכול בצלים ושומים והדגים (עיין דעות פ"ד, ה"ט): "ונפשנו קצה בלחם הקלקל"" (במדבר כא,ה).
"חולי הגוף, טועמין המר מתוק והמתוק מר. ויש מן החולים מי שמתאווה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה…ושונא המאכלות הטובים…הכל לפי רוב החולי" (דעות פ"ב, ה"א).
ממקורות אלו אנו למדים כי אנשים המורגלים ומכורים למאכלים מזיקים, ואין דעתם מפויסת עם דרך הבריאות, אזי כאשר נאלצם לקיימה בכוח, תחושות המרמור, הקונפליקט והסלידה פנימית אשר יכוננו בנפשם לא יתרמו לבריאותם ואף יזיקו לה – הגבורות הקשות שבנפשם ייצרו רעלים לדמם, האנרגיה העצבית המפנה את הרעלים החוצה מן הגוף תשתתק ומי יודע אי אילו מעשים יעשו מתוך תסכולם.
ישנם כאלו שאף יכנסו לדיכאון של ממש, שנלקח מהם משאת חייהם ומקור נחמתם ושעשועם – האוכל.
על כן, במקרים כאלו עדיף שיאכלו כחפץ לבם, שלא יצא שכרם בהפסדם, וכל שיקבלו מעצת הבריאות הטבעית לא יקבלו אלא מרצונם וישוב דעתם.
עוד כתב הרמב"ם ז"ל (הנהגת הבריאות, ש"ד {15}):
"המנהג וההרגל עיקר גדול בהתמדת הבריאות ורפואת החליים. אין ראוי לאחד שישנה ממנהגו בבריאות בבת אחת, לא במאכל, לא במשתה…אלא תכוון בכל אלו את המנהג.
ואפילו אם היה הדבר מורגל על חילוף דרך הרפואה (ואפילו אם הדבר המורגל עומד בניגוד לדרכי הרפואה, אין להיפרד מן ההרגל פתאום), לא יפרד ממנו, אלא ילך אל מה שישפוט הדין (אלא יעבור לשינוי הדרוש עפ"י דרכי הרפואה בהדרגה, במשך זמן ממושך) רק בהדרגה ובזמן ארוך, עד שלא ישוער בשינוי (עד שכמעט לא ירגיש את השפעת השינוי). ולא ישנה אדם מנהגו בפעם אחת, ולא יחלה בהכרח! ואמנם החולים (במחלה חדה, חריפה, רצינית וחמורה – לא ידרוש הרופא מאת החולה במחלה חדה לעזוב את הרגלו, ואפילו בכוונה לרפא אותו על ידי כך) לא ישנו מנהגם, רוצה לומר שלא תשפוט בעת החולי לשנות המנהג ואפילו בכוונה להיותר טוב".
והנה, גם מקור זה מלמדנו כי בכוח הבריאות הטבעית להזיק לאדם ח"ו כאשר משתמש עימה שלא מתוך ההשקפה הרפואית היותר שלמה והוליסטית.
חוק בידינו כי 'אין מחלה ללא סיבה ואין רפואה ללא הסרת הסיבה', אם כן כיצד ומדוע דורש מאיתנו שר הרופאים, הרמב"ם ז"ל, שנסיר הסיבה באיטיות רבה ובמחלות קשות אף נמנע מלהסירה? שאם לא נסירה הכיצד יינתנו לגוף התנאים לרפא את עצמו!? והרי שהדברים דורשים ביאור.
והנה, הדברים פשוטים ביותר, קל להבינם ואינם אלא המשך לביאור המקורות הקודמים; שאין השינויים נכונים לאדם, דווקא כאשר נפשו קצה בהם. אמנם, כאשר דעתו החכימה הבינה והפנימה, כי הנהגת הבריאות טובה היא לו, ומזור לחוליו, ושמח בה, אזי אין כל בעיה בכל שינוי שלא יהיה, גם אם ייפרד מההרגל "בבת אחת".
אכן ישנה תופעה ידועה הקרויה "משבר הבראה", שכאשר עושים שינוי קיצוני מתזונה גרועה לתזונה טבעונית, הגוף פולט את מסת רעליו בעוצמה, באופן שיכול להתבטא בתחושות קשות של ניקוי (כגון בחילות, סחרחורות, עייפות, כבדות, חוסר מצב רוח, שינויים ביציאות, ליחות, שיעול וכו').
הפתרון לכך, כלומר הפחתת הסבל מתופעות הניקוי, יושג ע"י כניסה לתהליך הניקוי בהדרגה: מחד, שינוי הרגלי אכילה והכנסת פעילות גופנית לסדר היום, ומאידך הרחבת המושכלות והדעת בנושא, ע"י קריאת ספרים, לקיחת קורס בריאות טבעית, שמיעת הרצאות וכד'. עד כאן.
עוד שמעתי מפי קבצני הדעות כי שוחרי הבריאות הטבעית ניזוקים וסובלים מחוסרים כאלו ואחרים ואין אלו הדברים אלא כת טועים.